גשם זלעפות ניתך ארצה/עודד פלד

גֶּשֶׁם זִלְעָפוֹת נִתָּךְ אַרְצָה וְצַמֶּרֶת
אַלּוֹן מִטַּלְטֶלֶת בַּסּוּפָה. הִנֵּה,
אֶבֶן מַיִם אֶבֶן רוּחַ
בִּפְאַת תּוֹדָעָה תַּמָּה תּוֹדָעָה
נוֹהֶרֶת כְּמַיִם רַבִּים מַיִם
חוֹפְזִים עַל פְּנֵי סַלְעֵי
נָהָר הוֹלֵךְ הַיָּמָה הוֹלֵךְ
אֶל סוֹפוֹ בְּשִׁכְרוֹן
מֶרְחַקִּים כְּהִתְעַלּוּת
נֶפֶשׁ הוֹמִיָּה שָׂשָׂה לִמְשֹׁךְ
בְּמִכְחוֹל צַיָּרִים לְשַׂרְטֵט
מַרְאוֹת-אוֹר מִתְחַלְּפִים
כְּקָלֵידוֹסְקוֹפּ זַהֲרוּרִים
מַרְהִיבֵי-עַיִן פְּקוּחָה
עַיִן צוֹפָה נִכְחָה לְעֵת
דִּמְדּוּמִים עֵת סַעַר
יֶחְדַּל מִזַּעְפּוֹ מָטָר יִפָּסֵק
צַמֶּרֶת עֵץ תִּשְׁלַו

ניקוד: חני צפריר

פלד מנסה להקפיא את הרגע המדויק ובה בעת לבטא זרימה. המשורר מזמין את הקורא לצלול עמו אל מראות הטבע, המהווים מראה לנפש. התודעה רוצה לצייר את המראות, אך אלה מתחלפים לפני שהיא מצליחה ללכדם עקב התנועה המתמדת, הזרימה