הדרך לגיהנום/חמוטל ילין

אֲנִי מְסָרֶבֶת
לְהִשְׁתַּטֵּחַ לְרַגְלֵיכֶם
עֲגֻלָּה, חֲלָקָה וּמֻשְׁלֶמֶת,
קְלוּפָה מִכָּל סִמָּן
לִבְלִיטָה אוֹ לְזָוִית חַדָּה,
לְהִשְׁתַּבֵּץ בַּמָּקוֹם שֶׁיֹּעַד לִי,
בֵּין עוֹד אֶלֶף כָּמוֹנִי,
שֶׁכָּל תַּפְקִידָן לְרַצֵּף
אֶת דַּרְכְּכֶם לְגַן הָעֵדֶן.

ניקוד: חני צפריר

שני הקטבים שבשיר הם "אני", הדוברת, העושה את דרכה היישר לגיהינום לעומת "אתם", הנמענים העלומים, הלא מפורשים, שהבטיחו לעצמם גן עדן עלי אדמות. על כן קריאת השיר יכולה להיות קריאה פמיניסטית מתריסה, כמו גם קריאה אנטי-קפיטליסטית, אנטי-ממסדית; כסירוב לְהִשְׁתַּטֵּחַ לְרַגְלֵיכֶם, הגברים אשר על הפטריארכיה ומוסדותיה הנצלניים, שעושים שימוש ב"אלף כמוה", שנועדו לאו דווקא להנאה מינית אלא גם לניצול גופ-נפשי-רוחני.