שירה

חבקתי עץ / עודד ניב

פברואר 11, 2020 /

 
חָבַקְתִּי עֵץ
הָאַחֲרוֹן בַּשְּׂדֵרָה
אַל תִּדְאַג, אָמַרְתִּי לוֹ
אִם יִרְצוּ לִגְדֹּם אֶת עֲנָפֶיךָ
יִצְטָרְכוּ קֹדֶם לַעֲקֹר אוֹתִי
מִשָּׁרָשַׁי.

טוּ בשבט 2020 (מתוך "האם אתה יודע לעוף?")

5 תגובות

  • שילה

    פברואר 12, 2020 ב12:17 am הגב

    כל כך הרבה תום ילדות מובע באהבה העזה , הכמעט נואשת לעץ… הקרב על שימור העץ לא בהכרח מנבא ניצחון אוהבו, ויתכן והוא יוותר תלוש ללא שורשיו בתום הקרב…ואולי יש תקווה לתום ולאהבה לטבע ההולך ונעלם ?

  • קובי נסים

    פברואר 14, 2020 ב7:52 am הגב

    לעודד,
    אהבתי את חיבוק העץ שלך. לכן אציע לך לחשוב על:
    א. לכתוב את השיר בזמן הווה (אני מחבק את… גו'), מה שנותן בשיר מאבק מתמשך.
    ב. לעקור אותי מחיבוקי (במקום מ"שורשי" הצפוי).
    בהצלחה – גם בשירה וגם בחיבוקי ההצלה,
    קובי

השאר תגובה