שני שירים / רון גרא

 

בכור הבריאה

כִּבְכוֹר הַבְּרִיאָה,
בִּמְצוּקַת הַקּוֹרוֹנָה,
לוֹמֵד לְהַכִּיר אֶת עַצְמִי.
לֹא אֶתְמַהּ:
אֶת גּוּפִי הֲנָאָה
נָשְׂאָה הָרוּחַ
הַנִּצְחִית.
בְּכָל סַכָּנָה חֲלוּשָׁה
לֹא יִפְרַח הַלֵּב.
נַפְשִׁי כְּבֵדָה
אֵיךְ אֶטֹּל אוֹתָהּ בְּיָדַי
הַכְּמוּשׁוֹת?
נוֹתְרָה לִי דִּמְעָתִי
עַל לֶחְיִי
יוֹמָם וְלֵיל.
 
 

לילה אטום

מַשֶּׁהוּ בַּחוּץ מִשְׁתּוֹלֵל.
אַתָּה סָפוּן בְּבֵיתְךָ.
עוֹלָמוֹת פְּנִימִיִּים עוֹלִים בְּךָ.
מַחְשָׁבוֹת מִתְכַּנְּסוֹת
בְּהִתְכַּנְּסוּת סוֹאֶנֶת,
חֶלְקָן מְנַחֲמוֹת
חֶלְקָן רְווּיוֹת מַכְאוֹב.
הַפֶּה עָיַף.
מִישֶׁהוּ מַבִּיט בָּעֵינַיִם
שֶׁהֵחֵלּוּ כֵּהוֹת.
בָּאוֹר שֶׁהָפַךְ
לְחִידָה
לַמִּשְׁאָלָה.