* / אנה בניאל
לֹא הָיְתָה רְעִידַת אֲדָמָה
וּבְכָל זֹאת הַבִּנְיָן הִתְנַדְנֵד מִצַּד לְצַד
בְּקֶצֶב מִתְגַּבֵּר.
הִבַּטְתִּי בַּמַּחֲזֶה הַמַּפְלִיא כְּבַחֲלוֹם:
בִּנְיָן שָׁלֵם
מִתְכּוֹפֵף כְּמוֹ גִּבְעוֹל דַּק
שֶׁנִּבְלְעוּ שָׁרָשָׁיו בָּאַסְפַלְט.
כְּשֶׁהִתְבַּהֵר
חִשַּׁבְתִּי כַּמָּה קוֹמוֹת עָלַי לָשֵׂאת.
זוֹ לֹא תְּקוּפָה לְשִׁנּוּי.
צָרִיךְ לְחַזֵּק אֶת הַיְסוֹדוֹת
לַעֲצֹר אֶת הָרַעַד.
ניקוד: יאיר בן־חור
4 תגובות
שיר
נהדר!
רחל בכר
שיר אניגמנטי, ללא שם וכל קורא רשאי לתת לו פרשנות לפי הבנתו (האם זה לא תמיד כך בשירה?).
האם בית נהרס במובן של חיים שהתערערו כתוצאה ממשבר בנישואין?.
האם זו תקופת הקורונה שטרפה את הקלפים?
ואולי זה רק חלום רע שמסרב להתפזר.
שיר יפהפה שמותיר תחושה של התמודדות לא קלה והקורא אינו יכול להושיט יד לעזרה. בהתמודדות אישית ולא ניכרת אזלת יד, רק תהייה לקראת הבאות..
אריק
בתלמוד הן הירושלמי והן הבבלי, בית הוא תמיד סמל לאשה, אשת איש ברב המקרים. עגנון פיתח מאוד את הסמל הזה [ראי ביתה של האדונית ב"האדונית והרוכל", ראי הפונדק ב"פנים אחרות", ראי את הבתים השונים ב"סיפור פשוט" וכו' וכו'
השיר בנוי כמשל ונמשל, חלקו הראשון הינו האירוע, וחלקו השני ה- "פוסט אירוע", התובנה וההבנה שלו. השורה האחרונה מעמידה הכל בהקשר האישי "לעצור את הרעד".
אישית, אינני מחבב את הנרטיב של ה"מיקרו-סיפור" המופיע כְּשיר, וגם בשיר, למעט קיטוע הורות שמבקש מהקורא לשים לב, אין את אותה דחיסות המאפיינת שיר. אפילו סמל הבית, או היעדר שם לשיר לא הופכים אותו, לטעמי, ליותר "פיוטי" נאמר.
אור
פשוט מקסים!