בעומק יש / עדנה ויג

בָּעֹמֶק יֵשׁ לָךְ עֶצֶב רַב.
אַתְּ מִתְאַמֶּצֶת לִשְׂמֹחַ
לְכַסּוֹת עָלָיו
וְלִשְׁכֹּחַ.
עַתָּה – שַׁנִּי אֶת נְקֻדַּת הַהִסְתַּכְּלוּת:
בָּעֹמֶק יֵשׁ שִׂמְחָה רַבָּה
שֶׁלֹּא הֻרְשְׁתָה לַעֲלוֹת
וּלְהִתְגַּלּוֹת.
מֵעָלֶיהָ נֶעֶרְמָה הָעַצְבוּת,
שִׁכְבָה עָבָה הִצְטַבְּרָה
עַד שֶׁנִּדְמֶה
שֶׁהִיא בַּבָּסִיס וּבָעֹמֶק
וְשֶׁהָיָה לָךְ קָשֶׁה וְרַע.
לִמְּדוּךְ לִהְיוֹת רְצִינִית,
אֲפִלּוּ טִפָּה מֶלַנְכּוֹלִית.
שָׁכְחוּ אֵיךְ לִשְׂמֹחַ,
אָסְרוּ אֶת הַצְּחוֹק.
לַמְּדִי אֶת עַצְמֵךְ – בְּכָל הַכֹּחַ,
קִבְעִי זֹאת כְּלֶחֶם חֹק.