* / יעל רוזנולד

וְנַגִּיד יֵשׁ מָרָק.
אוֹ אוּלַי זֶה
נָזִיד.
וְהֻקְדַּר עַד בְּלִי דַּי,
עַד כִּי לֹא נִתָּן
לְזַהוֹת רְכִיבָיו,
וְכָל הַטְּעָמִים מִתְעַרְבְּבִים.
וּבְתוֹךְ אֵלֶּה,
צָף לִפְעָמִים
אֵיזֶה גֶּזֶר זִכָּרוֹן.
לִכְאוֹרָה,
בָּנָלִי. כִּי מָה אַתְּ נִלְהֶבֶת מִגֶּזֶר?
אֲבָל אֲנִי
בִּכְלָל לֹא יָדַעְתִּי
שֶׁהוּא שָׁם.