שירה

קוד כחול / חנה קב־רוט

(הקריאה "קוד כחול" מושׁמעת ברמקול בכל מחלקות בית החולים כדי להזעיק רופאים למקרה חירום)

עֶרֶב נוֹסָף בִּפְנִימִית ה חֶדֶר מִסְפָּר שֵׁשׁ
מְעִיפָה מַבָּט אַחֲרוֹן:
בְּחֶדֶר אַרְבַּע נָשִׁים זְקֵנוֹת
בָּהֶן אִמִּי בַּת הַתִּשְׁעִים וְאַרְבַּע
כֻּלָּן יְשֵׁנוֹת
כַּמָּה הֵן דּוֹמוֹת
כַּאֲשֶׁר פִּיּוֹתֵיהֶן חַסְרֵי הַשִּׁנַּיִם פְּעוּרִים
לִרְוָחָה כְּמַקּוֹרִים שֶׁל גּוֹזָלִים רְעֵבִים
בַּחֶדֶר נִשְׁמָע רַק חִרְחוּר נְשִׁימָתָן הַכְּבֵדָה
לְפֶתַע
נֵעוֹר לְחַיִּים הָרַמְקוֹל:
קוֹד כָּחֹל
קוֹד כָּחֹל
לַחֲדַר הַמִּיּוּן
יֶלֶד.

ניקוד: יאיר בן־חור

9 תגובות

  • אריק

    החיים והמוות בידי קוד כחול, לא?!
    מרתקת האנלוגיה בין גוזל פעור המקור לבין ילד. הזקנה בחדר הילד במיון. דימוי הופכי לגמרי בתוך ההקשר. סוף החיים גם וגם או סוף מול תחילת החיים..
    שיר לא קל, מכיל רפרורים לתמונות ישראליות אייקוניות כמעט, כמו הזקנה במסדרון, הזנחת הקשישים, תמונת הגוזל פעור המקור.
    שמח שהקורונה לא כבשה את השיר הזה 🙂

  • רפאלה ורדי

    שורת המחץ האחרונה יוצר את שני הקצוות בחיי האדם שיר מדהים וחזק

  • אלישבע

    חנה'לה יקאה! קראתי את השיר כבר פעם, כמה פעמים. גם הפעם הוא מפעים אותי. התיאור של החדר, של הגומה, של דעת הלילה בהית חולים, כל כך חי וכל כך מוכר לי והוא, התיאור שלך, במעט מילים מעביר אותו במלואו ואז השורה האחרונה.
    ועכשיו, בימים אלו הוא מקבל עוד מימד אותנטי, כאילו חדש.

    • חנה קב רוט

      תודה רבה אלישבע! גם לי נדמה שהתקופה הנוכחית נתנה לשיר הדהוד נוסף.

  • חנה קב רוט

    תודה רבה אלישבע! גם לי נדמה שהתקופה הנוכחית נתנה לשיר הדהוד נוסף.

השאר תגובה