* / מיתר הלל קורמן
מִן הַבְּדִידוּת בִּדִּיתִי מִלִּים שֶׁלֹּא נֶאֶמְרוּ
וּבִשַּׂמְתִּי אֶת הָעֶרֶב בְּאַהֲבָה מֵתָה
כְּמוֹ אַסְפָן הַפֻּחְלָצִים הַמִּתְלוֹצֵץ עִם גְּוִיּוֹתָיו
נִפְלַטְתִּי מֵהַהוֹוֶה שָׁלָב אַחַר שָׁלָב.
בְּלֵית בְּרֵרָה בָּרָאתִי אֶת דְּמוּתֵךְ
בְּצֵל אוֹר הַנֵּאוֹן הַמְהַבְהֵב לְאִטּוֹ
כְּמוֹ שֶׁמֶשׁ הַמִּתְכַּחֶשֶׁת
לְתַפְקִידָהּ בְּהֶאָרַת הַבְּרוּאִים
שִׂחַקְתִּי עִם הָאֱמֶת מַחְבּוֹאִים.
ניקוד: יאיר בן־חור
4 תגובות
דן אלבו
שיחקתי עם יפי שירך מחבואים ונתפשתי.
Eugenia
יפה
רחל בכר
לעשות לימודה מלימון זה כישרון ולדעת להתמודד עם היש.
בשיר הנפלא הזה הוכחת את כישוריך, כתיבה נפלאה והראייה האופטימית התורמת לבריאות הנפשית.
אריק
מצלול הדל"ת הפותח את השיר ומצלול הבי"ת הפותח את הבית השני הם שני עוגנים חזקים בשיר .