* / יהונתן רייך
בָּחַרְתִּי בִּמְיֻחָד בְּעַצְמִי
לִהְיוֹת פִּירָט
פִּירָט בָּחַר בִּמְיֻחָד בִּי
לִהְיוֹת אֲנִי.
אֲנִי פִּירָט.
אֲנִי מַפְלִיג עַל יַם הַדַּפִּים הַלְּבָנִים
וְשׁוֹדֵד מִלִּים שֶׁלֹּא אֲנִי הִמְצֵאתִי
וְשׁוּרוֹת שֶׁאֲנָשִׁים כְּבָר כָּתְבוּ.
הַכֹּל בִּשְׁבִיל לָשִׂים בְּתֵבַת הָאוֹצָר שֶׁלִּי
וְלַחְזֹר הַבַּיְתָה עִם רְטִיָּה עַל הָעַיִן
וּמִכְנָסַיִם בַּכִּיס
וּלְהַגִּיד:
"תִּרְאוּ כָּתַבְתִּי שִׁיר.”
יהונתן רייך, בן 21, לומד ב"רימון". זהו פרסומו הראשון
7 תגובות
לאה צבי (דובז'ינסקי)
איזה יופי של שיר, אהבתי את הדימוי. תודה
חנה תדהר
לו הייתי פיראט. אהבתי את הגשמת החלום ואת הציניות הקלה. מעלה חיוך ולגמרי חביק. אוהבת.
רחל בכר
הרכות לפרסום ראשון בבמה המכובדת ליריקה.
תחום המשחק והכתיבה משתפים פעולה בשיר, אהבתי.
רחל בכר
ברכות
אריק
מעניין בשיר הוא הרקע הבלשני משהו שיש בו. הזיהוי בין הסימן למסומן, זיהוי נפשי: אני פירט, הפירט הוא אני. מכאן מתחילה העלילה הרומנטית שרובנו אוהבים לקרוא עליה [ אבל לא להתקל בה], ואני נזכר בטקסט נוסף שקראתי לאחרונה, איתן גלס, בגלריה יום שישי האחרון, אאל"ט על הויכוח אם ספרה של אילנה ברנשטיין הוא בעצם מעין םפלגיאט מורוניק אולמי הצרפתיה. שם הוא מסביר לעומק את ההבדל בין "קבלת השארה", "ציטוט" והשמעת הקול הישי לבין העתקה שאינה מסגירה את מקורותיה.
והנה בשיר החמדמוד הזה, הדובר מסביר לנו שהוא פיראט, שודד שורות של אחרים אותם שם הוא שם בקופסת האוצר, ומכנסיו בכיסו [ שינוי היחס בין השלם לבין חלקו, הפיכת השלם לחלק והחלק לשלם] וכך אולי מסביר לנו את ייחודהּ של כתיבתו.
אני חושב שכהצהרה ארס פואטית השיר בהחלט עומד בדרישות תפיסת האמן כ"עורך" בשירה הפוסטמודרניסטית, והוא קורץ ומצחקק על תפיסת "קץ ההיסטוריה" של פוקויאמה [אין יותר מה להגיד ], מסביר מחדש את ה- READY MADE.
וזה שיר שמח, מלא חיים, מלא שובבות והלוואי ששיריו של רייך ימשיכו להיות כמו שיר הברכה הזה שנתן לנו במתנה.
עלה והצלח
יהונתן רייך
תודה אריק על התגובה הנדיבה(: התעניינתי ונהנתי לקרוא.
יוני
אוגניה
פירט של מילים
יפה