* / חגית קופפר צ'רקה

סָבְתָא שֶׁלִּי הִיא אֶבֶן עֲשׂוּבָה
וְאֵין לָהּ הוֹפְכִין.
נְקִיקֶיהָ סוֹפְחִים אֶל קִרְבָּם אֶת הַזְּמַן
וּמְעַט מִכָּל שֶׁעוֹבֵר עַל פָּנֶיהָ.

עִקְבוֹת מֵי נְהָרוֹת, סוּפוֹת שֶׁל חוֹל וְשָׁנִים
וְעָפָר וְהַרְבֵּה צְבָעִים אֲדֻמִּים
הָפְכוּ אֶת גּוּפָהּ הֶחָרוּץ לְזָקֵן.
זִקְנֵי חֲרִיצֶיהָ כָּעֵת מְקַבְּלִים
חִזּוּקִים שֶׁל אַבְנִית וְאֵזוֹב וְטַחַב
הַכֹּל מִצְטַבֵּר בָּהּ וּמִתְכַּוֵּץ
נִקְמָץ וְנִדְחָק אֱלֵי פְּנִים—

סָבְתָא שֶׁלִּי שְׁחַיֶּיהָ הָיוּ
כַּפּוֹת שֶׁל יָדַיִם נוֹתְנוֹת וְסוֹמְכוֹת
לוֹטְפוֹת וּמוֹחוֹת
לָשׁוֹת בָּצֵק וּבְרָכוֹת
וְכָל יֵשׁוּתָהּ פְּרוּשָׂה הָיְתָה כִּמְנִיפָה –
הִשְׂכִּילָה לְהַשְׁקִיט הַשְּׁבָרִים בְּקִרְבָּהּ,
וּלְשַׁדָּהּ הָעָיֵף עָסוּק כָּל הָעֵת
בִּשְׁאִיפַת הַקְּלִפָּה אֶל גַּרְעִינָהּ
עַד תֵּעָלֵם
בִּכְבֵדוּת אֵין קֵץ.

ניקוד: יאיר בן־חור

7 תגובות

דן אלבו

מאי 29, 2021 ב8:13 am הגב

אהבתי.

תמי

מאי 29, 2021 ב11:33 am הגב

השיר נפלא בעיני. את כותבת הסבתא שלי, אבל כותבת על כל הסבתות כולן. הדימויים וצירופי התמונות מפתיעים ומעוררים תמונות ייחודיות מחד ומוכרות מאידך. היופי והנוכחות שלה מצטרף לעוגמת הזיקנה הנאספת אל הגוף העיף למוד עבר
תודה

רחל בכר

מאי 29, 2021 ב1:20 pm הגב

אהבתי מאד,
את משחק המלים – "הפכו את גופה החרוץ לזקן" חרוץ מלשון חריצים ומלשון חריצות שהתעייפה.
את הרגישות עד כדי מתן היררכיה לקמטים בפניה.
כל מילה עוצרת בתחנה אחת על גופה אשר קובר בתוכו את כל הצבעים, לא רק את האדום, להבנתי התכוונת לצבע הדם של יקיריה אשר נשפך במהלך חייה.

שולה ברנע

מאי 29, 2021 ב9:06 pm הגב

שיר מכמיר לב! תודה

עפרה בן-עמי

מאי 31, 2021 ב7:25 am הגב

השיר הזה מהלך קסם בשפתו הציורית ובאהבה הגדולה שעולה ממנו. קראתי אותו שוב ושוב ובכל קריאה התפעלתי ממנו מחדש.

חגית זוהרה מנדרובסקי

מאי 31, 2021 ב10:33 am הגב

שיר חזק.מכמיר לב ומרגש