שירה

מתמהמה / רוזי גולן

מאי 27, 2021 /


הַתַּת-מוּדָע שֶׁלִּי מְאַיֵּם לְהִתְפָּרֵץ,
לִפְרֹק עֹל,
לְסַפֵּר אֶת הַכֹּל.
וַאֲנִי נָעָה בֵּין פַּחַד לִתְשׁוּקָה,
כְּמוֹ מַעֲשׂה אָסוּר שֶׁנַּעֲשָׂה.
אֲנִי פּוֹתַחַת עוֹד פֶּתַח לִקְרָאתוֹ.
מְחַכָּה.
אַךְ הוֹא מִתְמַהְמֵהַּ,
הַתַּת-מוּדָע.

3 תגובות

    • רחל בכר

      מאי 27, 2021 ב12:47 pm הגב

      מה שבא באיומים, סופו להתפרץ כשיגיע לנקודת הרתיחה.
      לטעמי השורה הסוגרת מיותרת, כי זה ברור לי כקוראת.

  • איילת דן

    מאי 27, 2021 ב11:43 am הגב

    שיר נהדר. עדין ורגיש. כמוך… וגם אם מתמהמה בוא יבוא, כל מה שאת מחכה לו.

השאר תגובה