אני / אנה בניאל

א.

כְּשֶׁלֹּא עוֹנִים לִי אֲנִי מִתְמַלֵּאת בּוּעוֹת
חֲלוּלוֹת וְשׁוֹקַעַת בִּשְׁתִיקָה
הַשְּׁאֵלוֹת צָפוֹת בִּי מִתְנַגְּשׁוֹת בָּאֲבָרִים
וְהַתִּקְתּוּק מוֹצִיא אוֹתִי מִדַּעְתִּי.

ב.

דַּמְיֵנוּ קְלִפָּה שֶׁל בֵּיצָה.
שְׁבִירָה כְּמוֹתָהּ.
פְּתוּחָה כְּמוֹ צִנְצֶנֶת חֲמוּצִים שֶׁנִּשְׁכְּחָה
סְגוּרָה כְּמוֹ חֲמָנִיָּה שֶׁטֶּרֶם הִבְשִׁילוּ גַּרְעִינֶיהָ
חֶבְרָתִית בֵּין אֲנָשִׁים
בּוֹדְדָה
וּמְאֹד מְאֹד אוֹהֶבֶת אוֹתְךָ.

ניקוד: חני צפריר

הדוברת נותנת לקורא מפתחות לעולמה. היא בה בעת שבירה, פתוחה, סגורה, חברתית ובודדה. מכיוון שהאפיונים הללו עוברים דרך סדרה של דימויים, נדמה שהם מכסים יותר מאשר מגלים. וכך גם השאלות מרחפות להן בתום הקריאה.