ילדות / יהודית דריגס

אֶת הַבַּיִת גָּזַרְתִּי.
הִדְבַּקְתִּי חַלּוֹנוֹת מִטְבָּח
בַּצִּפָּרְנַיִם
צִיַּרְתִּי בָּרוּחַ וִילוֹנוֹת.

כִּמְעַט שַׁלְוָה
בֵּין קִירוֹת הַנְּיָר
אַרְמוֹן יַלְדּוּתִי מְרַחֵף
נִתָּן לְקַפֵּל כְּמוֹ הַפְתָּעָה.

רִגְעֵי זְמַן – חֲרוּזֵי זְכוּכִית
תְּחוּמִים מֵאֲחוֹרֵי
רֶשֶׁת זְבוּבִים.
עוֹלָם דּוֹמֵם

אִישׁ אִשָּׁה וְיֶלֶד
סְבִיב שֻׁלְחַן אֹכֶל
עָשׂוּי מַיִם
לוֹמְדִים לַחֲסֹךְ בִּנְשִׁימוֹת.

מֵעַל שַׁעַר הַכְּנִיסָה
שֶׁמֶשׁ בַּרְזֵלִּית נֶחְבֶּטֶת.
פְּרָגִים מְקֻפָּלֵי עָלִים
מְשַׁדְּרִים סְלִיחָה.

נָעִים לִי תַּחְתֵיהֶם
בְּעֶדְנַת הָאֲדָמָה.
הִנֵּה, תֵּכֵף יִפְרֹץ מִתּוֹכִי הַדָּם
פְּנִימָה וְהַחוּצָה

מִתְפּוֹצֶצֶת
מִשְׂתָּרֶגֶת
בּוֹלַעַת בְּרָקִים לְתֵאָבוֹן
חִיצֵי לַיְלָה מְלֵאי הַבְטָחוֹת.

אֵיךְ נִסְפַּגְנוּ כֻּלָּנוּ
בְּאַדְמַת שְׁבִיל הַכְּנִיסָה?
בְּמוֹרַד הַגַּן הַצַּר
יֵאוּשׁ רַב שְׁנָתִי
שׁוֹתֵל אֶת עַצְמוֹ.

ניקוד: חני צפריר

המשוררת מציירת את בית ילדותה דרך "עבודות מלאכה" של ילדים: בבית יש "כמעט שלווה" כשאט-אט מתגלים הפגמים ונקודות החולשה. רשת הזבובים, העולם הדומם, החיסכון בנשימות, מעלים מעל פני השטח מועקות.