חריקות / מיקה שוהם

הַפִּצּוּל מַתְחִיל בַּקָּדְקוֹד
שְׁבִיל מְדֻיָּק מְפַלֵּחַ יַלְדָּה לִשְׁתֵּי קוּקִיּוֹת,
שְׁתֵּי שְׂדֵרוֹת שְׂעָרוֹת מְתוּחוֹת חָזֶה
בְּגֻמּוֹתֵיהֶן אֲדֻמּוֹת הָעוֹר.

עַל הָאֲרִיחִים הַמְּצֻיָּרִים מִפַּעַם
הַחֲרִיצִים שֶׁלָּהּ מִתְגַּעְגְּעִים לָאֲדָמָה,
מִתַּחַת לַחֲצָאִית כְּבָר גּוֹאֶה הֶעָפָר
לְרַבֵּב אֶת הָרִצְפָּה הַמַּבְרִיקָה.

יַלְקוּט מַצְמִיחַ יַלְדָּה מַצְמִיחָה שָׁרָשִׁים
גַּרְגִּירִים חוּמִים מִתְגָּרְדִים מַחְשָׁךְ,
מִתַּחַת לִיצִיקַת הַבֵּטוֹן
נֶחְנָקִים רַחֲשֵׁי הַתְּסִיסָה.

בִּרְכַּיִם מְאֻמָּצוֹת בְּלִימָה
מִישֶׁהוּ דּוֹחֵף לִשְׁעֹט קָדִימָה,
מֵאֲחוֹרֵי גַּבָּהּ, יְדֵי הָאֵם בְּאִטִּיּוּת
מְנַגְּבוֹת אֶת מַגֶּבֶת הַמִּטְבָּח

בַּהֶרֶת פְּלוּמַת עוֹר הַתּוֹף מַתְרִיעָה
פְּקִיעַת מִילְיוֹנֵי בּוּעוֹת רוֹק זְעִירוֹת,
לְשׁוֹן הָאֵם נִתֶּקֶת מִחִכָּהּ
אֲוִיר חָזֶה דָּחוּס עוֹמֵד לְהִשְׁתַּחְרֵר.

כְּשֶׁרַגְלַיִם מוֹשְׁכוֹת לְעָפָר לֹא רָמוּס
וּשְׁבִיל קָדְקוֹד מַבְהִיק אַחֲרֵיהֶן,
קַוֵּי הָעוֹלָם חֲדֵלִים לְהַקְבִּיל
כְּשֶׁהַשְּׁבִיל הַמְּרֻצָּף נִזְנַח מֵאָחוֹר

תְּשׁוּקַת רְמִיסָה אֶל עָפָר לֹא מוּפָר
נַעֲלַיִם שְׁחוֹרוֹת מְמֹרָקוֹת בָּרוֹק שֶׁל אִמָּא,
מֵעֲלֵיהֶן מִתְנַפְנֶפֶת יַלְדָּה יְחֵפָה
חֲרִיקוֹת בְּאַדְמַת הָהָר.

ניקוד: חני צפריר

הדוברת מתארת פיצול שמלווה אותה מימי ילדותה, שהכתיב שתי התנסויות: האחת נראית לעין והשנייה סמויה, חתרנית. הפיצולים באים לידי ביטוי בתסרוקתה המדויקת והמסודרת של הילדה לעומת "תשוקת הרמיסה", התשוקה להפרת הסדר הקיים. האם הדוברת הצעירה יודעת שיום אחד תנסה להפר את הסדר החברתי – מגדרי הקיים ולפרוץ למרחבים (אורבאניים או נפשיים) חדשים מבעד לכותלי המטבח, שם שוהה אמה?