מכונית בלי מראות / נחי וייס
חִיּוּכָהּ כְּסָדִין מָתוּחַ עַל מִטָּה
פָּנֶיהָ תֵּבַת תַּכְשִׁיטִים גָּלַקְסִיַּת הַכּוֹכָבִים
בְּכָל מַבָּט הִיא נִרְאֵית חַגִּים
הַמֶּרְחָב הַתָּכֹל מִסָּבִיב לְאִישׁוֹנֶיהָ רָקִיעַ עָצוּם
דְּגֵי זָהָב שׂוֹחִים לְאֹרֶךְ גּוּפָהּ
בִּטְנָהּ פַּרְפָּרִים.
עָרֵב לָךְ טַעַם הַפִּתּוּי?
אֲנִי אוֹהֶבֶת צְלִילִים שֶׁל דְּבָרִים נִפְתָּחִים
שֶׁל הִשְׁתַּנּוּת
וְהִתְקַלְּפוּת.
שְׁנָתִי נוֹדֶדֶת וְיָרֵחַ מָלֵא בַּחַלּוֹן
יָרֵחַ כִּבְאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁנּוֹלְדָה
וְהִיא, מֵרָחוֹק, נִדְמֵית לְתִינוֹק
שֶׁלֹּא שָׂרַד בְּלֵדָתוֹ.
בִּלְעָדֶיהָ אָבוּד בְּשְׁבִיל הֶחָלָב
בִּלְעָדֶיהָ
מְכוֹנִית
לְלֹא מַרְאוֹת.
ניקוד: יאיר בן־חור
3 תגובות
רחל בכר
ואוו איזה שיר.
הייתי רוצה שייכתב שיר כזה בשבילי.
איתן.
אני מודה , שהשיר הזה נמנה אל השירים, שמקרבים אותי לסגנון , שקשה לי לקבלו.
אריק
טוב
מעבר מוצלח ממודרניזם לפוסטמודרניזם, או מסטרוקטורה לדה-סטרוקטורה, או איך שאוהבhם טבחים: לפרק את המנה משלמותה למרכיביהף, והגשת כל מרכיב בנפרד.
המעבר הוא מהבית הראשון, שבו תיאור האהובה די קלישאתי ומתמקד על פי נוסחה קבועה [קונוונציה] המוכרת היטב משירת האהבה הקונוונציונאלית של משוררי ערב ומשוררי יהודיים לפני כ- 1500 שנים ויותר, ולדעתי עד היום, [בניגוד לפתיחות המופלאה של שיר השירים, בו גם אברי המין שותפים באהבה ותיאורם פואטי לגמרי: כי דגלו עליי אהבה, דודי ירד לערוגת הבושם], בפנים, בעיניים, בחיוך [בעבר הם אהבו לכתוב על השיניים, וברור למה ומדוע. כיום לא בטוח שהשיניים בחיוך הן השיניים אתם נולדה הנאהבת], החריגה היא הבטן, אבל החריגה מאורגנת היטב לתוך הקופסה הנדרשת באמצעות המטאפורה המתה: פרפרים. יחד עם זאת, הדגים בצבע העין, הדגים לאורך הגוף לאורך גופה,הם מודרניזציה או "פוסטמודרניזציה" של המאה ה- 21.
ולאחר הפתיחה הזו, שבוחרת בחומרים בני זמננו על אף מימוש הקונוונציה בנאמנות, מגיע הדיבור האמיתי, בחינת: שלמתי מסיי לרפובליקת השירה, אני יודע לכתוב שיר "סכמתי", בואו תקשיבו לשיר האמיתי, המטורף והמטורלל, ואולי תדעו מה זאת אהבה, כן?! האהובה היא:
וְהִיא, מֵרָחוֹק, נִדְמֵית לְתִינוֹק
שֶׁלֹּא שָׂרַד בְּלֵדָתוֹ.
ובלעדי האהובה הזו, וכאן הניגוד הקיצוני לפתיחה הפתיינית כלכך:
בִּלְעָדֶיהָ אָבוּד בְּשְׁבִיל הֶחָלָב
בִּלְעָדֶיהָ
מְכוֹנִית
לְלֹא מַרְאוֹת.
אז נכון, שביל החלב כרכיב בשירת אהבה, כמו הגלקסיה קודם לכן, הוא מתחום רכיבי ה"הגזמה – היפרבולה" שיוצרת תמיד מעין קישוט דקיק של אירוניה, אבל, "מכונית בלי מראות" היא כבר קפיצה לעולם תוכן אחר לגמרי, אולי אם אהיה דקדקן בשפת ה-PC, דימוי/מטאפורה קצת מנמיכה את האהובה, בסגנון "כבוד בת מלך פנימה".
אבל –
אני מצטרף לרחל בכר ולתגובה הנפלאה שלה. נכון כך צריך לכתוב היום שיר אהבה.