* / רונית ליברמנש־ורדי
ינואר 2022
"כָּאן זֶה לֹא בּוּקָרֵשְׂט" – עָלַב בָּהּ
חֲמַצְמַצּוֹת כְּשֶׁרוּחָהּ הָיְתָה טוֹבָה עָלֶיהָ
בְּזַיְּפָה בַּעֲלִיצוּת, לָה לָה לָה.
כָּאן זֶה לֹא – הוּא לֹא
כָּאן.
שָׁם.
שֵׁשׁ אַמּוֹת בָּאֲדָמָה
זֶה תְּרֵיסַר שָׁנִים
וְהִיא?
קְבוּרָה בְּעוֹדָהּ
בַּחַיִּים.
ניקד: יאיר בן־חור
13 תגובות
brachelb
רונית יקרה, עצוב ומרגש.
מעבר חד מרוח עליצות לתהומות, טריגר בלתי צפוי מעצים את תחושת חוסר האונות בתנודות מצבי הרוח.
תמר קיכלי
כל כך יפה המשפט הראשון…אפשר לחשוב כולה בוקרשט…כל כך יפה בשיר כזה דיאלוג במשפט אחד ויצוג דמות
ronitlib
תודה. הבהרה. בוקרשט נחשבה בעבר, עד תום מלה"ע השנייה, ל'פריז של מזרח אירופה' מבחינה תרבותית. השפעות צרפתיות מובהקות (בקרב השכבה האמידה והמשכילה), ועוד.
לאה צבי (דובז'ינסקי)
קראתי וחלפה בי צמרמורת, "הקור" הזה כל כך מדויק.
ronitlib
לב. אין אמוטיקון.
בני אטיאס
שיר שהביא אותי לקרוא בו שוב. הסיר מעליו כל מילה מיותרת ובנייתו מפתיעה ומיוחדת. במילים פשוטות הציג מפנה למצב רציני. בעניי
זו שירה במיטבה. אהבתי.
בני אטיאס
בעיניי / תיקון סליחה
רחל מדר
למרות שלא ידעתי את העובדה על מעמדה של בוקרשט, הייתה לי ברורה הכוונה. זו פתיחה נפלאה לשיר.
אריק
חותנתי מבוקרשט בזמן מלחה"ע השניה. עבורה בוקרשט, ועבור החותן שלי, היא מחוז ילדות שנהרס עד דק על ידי צ'אושסקו.
כאן ושם, הוא והיא, חיים ומוות, מציאות והומאה עצמית ו"סטירה מרה" על הפנים. תודה
תמי קויפמן
רונית, כל השיר כולו מנבא את הבאות. מתחילתו הסרקסטית, דרך תמונת הלה לה לה המעושה ועד למציאות האין מציאות הקבורה באדמה. שיר חזק שמצריך קריאה שוב ושוב
עפרה בן-עמי
השיר העביר בי צמרמורת וחמלה על האשה שבשיר. במילים כה ספורות מצטיירת תמונה עגומה, קשה, מחיי נישואים. הוא סונט בה כשהיא שמחה, כמו מתקשה על שהעזה לשמוח. אולי התמזל מזלו כפי שמת ומתי שמת, שכן יש נחמה במוות ללא סבל. זה לא מפורש בשיר, זו רק השערה שלי. בכל מקרה, האשה לא רק נותרה בבדידותה תריסר שנים, היא עוברת אותן כשהיא חיה-מתה. תודה על השיר.
איתן,
כואב.
אופיר מלכי
כתוב יפה קצר ומדוייק מתמצת בבהירות את אופי הקשר שלהם.. מקורי.