רמיקס ארוויזיון / רונית ליברמנש־ורדי
מַלְכַּת הָאֵרוֹבִּי לְשֶׁעָבַר
צוֹעֶדֶת רִאשׁוֹנָה –
צְמוּדָה לַמַּדְרִיכָה –
שֶׁשּׁוֹאֶגֶת רָה־רָה־רַסְפּוֹטִין,
לָה־לָה־לָה
לָה־לָה, רֵמִיקְס
אֵירוֹוִיזְיוֹן
נָחוּת נִתָּךְ עַל שֵׁשׁ
מִשְׁתַּתְּפוֹת
שֶׁמִּשְׂתָּרְכוֹת בַּחֶדֶר בִּשְׁמִינִיּוֹת
עֲצוּבוֹת בְּנַעֲלֵי
HOKA
כְּעוּרוֹת
"ווֹטֶרְלוּ"!!! "מָאמָה מִיָּה" –
SOS יָדַיִם לְמַעְלָה
מַטָּה וְלַצְּדָדִים,
רֵמִיקְס דְּמוּי אַבְּבָּא
לַעֲנִיּוֹת
הוֹלְכוֹת וְהוֹלְכוֹת
גּוֹמְאוֹת בְּעֶשְׂרִים דַּקּוֹת אַלְפַּיִם
וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת צְעָדִים,
SOS מִתְחַלֵּף בְּ־י' גָּאוֹן
הַנִּתְעָב, רוֹשֶׁפֶת מַלְכַּת
הָאֵרוֹבִּי
לְשֶׁעָבַר
גִּצִּים
גִּזְרָתָהּ נוֹתְרָה
כְּשֶׁהָיְתָה
וְרַק חֻלְיוֹת L4-5
בּוֹאֲכָה S1
הַדְּווּיוֹת וּבֶקַע צַוָּארִי
אֶחָד
מַנְכִּיחוֹת
חֹר תּוֹלַעַת
אָטוּם
נִצְחִי
חַד־מֶרְחָבִי.
ניקוד: יאיר בןחור
7 תגובות
arikbenedekchaviv
OMG
לפני הכל, אני שמח לקרוא שיר שלך. התגעגעתי.
סיום השיר הוא הרי הזוועה בהתגלמותה – ללא ביסוס בתוך השיר עצמו, אני מושלך אל "בובה ממוכנת" של רביקוביץ, ורואה את אותה אשה פגועה, פצועה מקיימת טקסים אינסופיים, על מנת ש:
"גִּזְרָתָהּ נוֹתְרָה
כְּשֶׁהָיְתָה"
מלכת האירובי לשעבר, היא החוט המקשר – היא הבובה המכנית, שי' גאון לא יבוא בשערי האירובי.
השיר עצוב מאוד, אפילו אכזר בביקורת החריפה שבו. האומללות של ה"לשעבר", הריקנות של ה"הווה" – התלוי בעבר [שירי אירווזיון], ובעיקר שם השיר "רמיקס". מה שזורק אותי להערצה של וולטר בנימין ליצירות מקור, ה- הילה אותה הסביר באותה מסה על "יצירת האומנות בעידן השיעתוק הטכני", ועל רקע מסה זו, רמיקס עוד יותר גרוע מיצירת שיעתוקים. [נחשוב אפלטוטן והדמיורג בורא העולם על פי תבניות נצח מושלמות] בעוד שרמיקס הוא עיבוד של חיקוי / שיעתוק. או לו נרצה נקפוץ ל"רדי מייד" ונראה את אומללות התוצאה –
חֹר תּוֹלַעַת
אָטוּם
נִצְחִי
חַד־מֶרְחָבִי.
או לו נקפוץ לאנדי וורהול, ה"רמיקס" של דמות מרילין מונרו מעולם לא היתה חור שחור ואטום.
שיר עצוב מאוד.
יובל
מצחיק ועצוב. המאבק המערבי המגוחך והרועש בקמילה הבלתי נמנעת, המצעד הישראלי האירובי נוסטלגי עם י' גאון המלוקק בראשו.
arikbenedekchaviv
נדמה לי ש- י' גאון, המלוקק, אכן, לא יבוא בשערי האירווזיון. ולכן הסלידה והתעוב כלפיו.
לאה צבי (דובז'ינסקי)
יש בשיר ניגודיות מצד אחד הרדידות של האירוויזיון עם כל הזחיחות מסביב ומנגד המלחמה הארורה המתנהלת, שיר חזק מתאים לעוקצנות ולפילפול שלך, דימויים גרוטסקים המעניקים לשיר את החדות מזכיר לי את חנוך לוין והדמויות. תודה, אהבתי
ronitlib
תודה על כל הקריאות. לאו דווקא שימור נעורים והיאחזות ב"פיגורה", מכירה רבים/ות רזים מטבעם בכל גיל. אולי כמיהה עלומה, געגוע כוסס. אולמות ספורט ומתנ"סים מכילים איזושהי עליבות מעצם טבעם. ללא קשר למשתתפים. ולגבי האירוויזיון – באייטיז ובניינטיז הכרתי קבוצות שהתאספו לצפייה משותפת בתחרות. וכן, לא יכולתי שלא להגחיך, כדרכי, גם את הפולחן הזה.
brachelb
המלכה לשעבר, ולא חשוב אם תתמיד בתרגיליה, תוארה נגזר. לכן היא פתטית, עלובה ומעוררת רחמים. כמו אשה בלתי רצויה, למרות שאין ציון לממלאת מקומה. זה הגוף ואתו ממשיכים הלאה.
שירי הארויזיון המקפיצים (גם את הפיוז) רמז לתכונת העדר, כל עם ישראל יושב וצופה בתחרות. האם גם בשיר מתקיימת תחרות סמויה בין המלכה למדריכה? ברור לגמרי מי יצאה בהפסד. חוליות הגב מתקשות לעצור את הזמן.
תמי
רונית, קראתי, ושוב קראתי, ושוב, השיר עוכר שלוה, לא ממש מותיר נחמה. מגכיח, מרוקן קליפות מתוכן ומשאיר פגיעה בלתי ניתנת לתיקון
החיבורים של תמונות מתחלפות נותנים תנועה שאינה ניתנת לעצירה מנחמת