ספונטניות / מיכל ברקהיים

טִיּוּל אֶמְצַע־שָׁבוּעַ סְפּוֹנְטָנִי בִּנְמַל יָפוֹ.

הִבַּטְתִּי בִּשְׁקִיקָה עַל הַשְּׁחָפִים

כְּמוֹ חוֹקֶרֶת טֶבַע מְדֻפְּלֶמֶת. 

לְנֶגֶד עֵינַי הֵם נָסְקוּ לַמָּרוֹם 

וְהָפְכוּ אַט־אַט

לִנְקֻדּוֹת קְטַנּוֹת בַּמֶּרְחָב 

בְּגוֹנֵי לָבָן וּמְעַט כָּתֹם.

הַשֶּׁמֶשׁ נִצְּבָה בְּמֶרְכַּז הַשָּׁמַיִם

כְּמוֹ כַּדּוּר צָהֹב שֶׁל יְלָדִים

הַמְשַׂחֲקִים עַל שְׂפַת הַיָּם

וְהִזְכִּירָה לִי כַּמָּה יָפִים הַדְּבָרִים 

הַ"מּוּבָנִים מֵאֲלֵיהֶם"

וְגָרְמָה לִי לִתְהוֹת

מֶה הָיָה קוֹרֶה בְּלִי עֶצֶם קִיּוּמָם.