תעודת זהות- סיפור אהבה אחר / אוולין כץ

לְאַחַר שֶׁקָּרַע אוֹתִי הַיָּם
מֵרֶחֶם אֶרֶץ הֻלַּדְתִּי," תּוּנִיס הַיְּרֻקָּה,"
כָּתַבְתִּי צָרְפָתִית. שְׂפָתִי, שְׂפַת אִמִּי
עִבְרִית, בַּחֲטַף-פַּתָּח לֹא הִכַּרְתִּי.
אוֹתִיּוֹתֶיהָ קְדוֹשׁוֹת הָיוּ אֲסוּרוֹת לִבְנוֹת מִינִי

טֶרֶם הֵרַחְתִּי נִיחוֹחֵי שִּׁטִּים בְּעֵמֶק הַיַּרְדֵּן,
בְּדַרְדַּר קַקְטוּס פּוֹרֵחַ בַּמִּדְבָּר
לֹא נָגַעְתִּי.
בֵּין שִׁבֳּלֵי מִלִּים יָדַי חִפְּשּׂוּ דַּרְכָּן, וְהֵן
לְכָבְשְׁנִי בִּקְּשׁוּ, לְבַשֵּׂם עֵטִי וּשְׂפָתִי.

וַיְהִי יוֹם אֶחָד,
וַיְהִי אוֹר!
בַּחֲלֹף זְמַן, הָאוֹתִיּוֹת עָנְדוּ לְרֹאשָׁן
נִקּוּד, כֻּלּוֹ חֻלֵּי חֻלִּין,
בְּרִקּוּד הָלְכוּ לָהֶן, בְּמִכְתָּב, בְּאַהֲבָה, בְּכַעַס
אַף בְּגִדּוּף אָצוּ רָצוּ.

אַךְ צְלִילֵי קוֹלִי מִתְנַגְּנִים עֲדַיִן
כִּתְעוּדַת זֶהוּת מְכֻרְבֶּלֶת,
פּוֹרֶצֶת מִכִּיסֵי לְשׁוֹנִי לֹא תְּפוּרִים עֲדַיִן.

ניקוד: חני צפריר

*במדינת ישראל חיים בני אדם שהגיעו מאין ספור ארצות. שיר זה מתאר את הקריעה התרבותית "מתוניס הירוקה" ואת האופן שבו הדוברת התייחסה לשפה העברית ורכשה אותה. הדוברת נאלצה להפוך את שפת הקודש למותרת, על ידי "חילולה". כמו כן, בסוגיה טעונה זו מעורב גם חוסר הגמישות, שלא לומר שיפוטיות, של הממסד הישראלי כלפי רב- לשוניות. רק בשנות התשעים, (בעקבות גל העלייה מרוסיה), נקבע רשמית שישראל איננה מדינה חד-לשונית. הקשיים הללו והמורכבות הזו משתקפים בשיר, וחותמים אותו בהיסוס: תעודת הזהות של הדוברת עדיין "מכורבלת".