תפילה לנצח חדש / איתן קלינסקי
נְעוּרַי כִּבְדֵי הַיָּמִים פָּסְעוּ עֲיֵפִים
גָּמְעוּ מֶרְחַקִּים חֲרוּכִים
קְלוּיִים בְּשֶׁמֶש בּוֹעֶרֶת, שֶׁמֶשׁ סַרְטָנִית
שֶׁהוֹרִישׁוּ לִי פְּצָעִים פְּתוּחִים
פְּצָעִים מְיַלְּלִים יִלְלַת מָוֶת צְחוּנַת זֵעָה חַמָּה
הַנּוֹשְׁאִים עֵינֵיהֶם אֶל הֶהָרִים
בִּתְפִלָּה וּבִתְחִנָּה שֶׁיַּצְמִיחוּ לִי חַיֵּי נֶצַח אַחֵר
נֶצַח חָדָשׁ, עָדוּי רַק בְּחֶדְוַת אַהֲבָה נְקִיָּה
שֶׁיַּעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי
וְתִזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי *.
* דברים, פרק לב, ב
ניקוד: יאיר בן־חור
7 תגובות
לאה צבי (דובז'ינסקי)
שיר יפה ומרגש, הרצון לחיי נצח אחרים כתיקון לחיים שחלפו והותירו פצעים מדממים. . תודה
meguido2012
שיר נהדר.
brachelb
גם הנעורים נחרכו, לא נותר מהם היופי והחדווה אלא רק פצע וכאב.. אי אפשר להאשים רק את השמש והנזק הנגרם בשל חשיפה מרובה אליה, הרבה מכך גם גם הגנים.
שיר שתפילה בסופו, אמן לו יהי!
יובל
יפה. דיוקן עצמי ודיוקן של מקום בוער:
פְּצָעִים מְיַלְּלִים יִלְלַת מָוֶת צְחוּנַת זֵעָה חַמָּה
הַנּוֹשְׁאִים עֵינֵיהֶם אֶל הֶהָרִים
ערגה
שיר מאוד יפה
arikbenedekchaviv
כתבתי תגובה ונמחקה לה, ככל הנראה לא היתה צריכה להכתב כלל ועיקר.
אני חושב שהמתח הבסיסי בשיר הוא בין "מים = נעורים" לבין "התבגרות וחיים = קלייה בתנור."
הלכתי לקרוא פירושים שונים על הפסוק המצוטט בשיר, השיבוץ [אינטרטקסטואליות] מרתק כי כמות הפירושים לפסוק לא מעטה. בחרתי בפרשנות של הנצי"ב מוולוז'ין:
"יש פה רמז גם לסדר לימודו של האדם, בתחילה שוקד בלימוד ההלכות שהן דורשות יגיעה ורק לאחר מכן בעניני דרש הנאמרים כטל, משום שבהם יש חשש גדול שיטעה. מוסיף הנצי"ב ב"הרחב דבר" שחז"ל דורשים "ורב דגן ותירוש" – ורב דגן זה תלמוד ותירוש זה אגדה. וכך "יחיו דגן ויפרחו גפן" – דגן זה תלמוד וגפן זה אגדה, למדנו סדר הלימוד כשם שאין לשתות יין ללא אכילה קודמת, באשר אז היין משכר ומאבד הדעת, כך בסדר לימודו של האדם – קודם תלמוד ואך אחר כך אגדה. סדר הלימוד של האדם משול לגידולו של עץ, עיקר גדולו מהגשם אך זקוק הוא בהמשך לטל!, המטר הוא עיקר לימודו דהיינו לימוד שיש בו כאב ומאמץ ויגיעה והטל משמש כתוספת לקיים את שקנה וזהו האגדה. והשמש גם היא נדרשת לגידולו של העץ, דהיינו יש צריך גם בחכמות חיצוניות הנמשלות לשמש, אך אסור להפוך את הסדר, שהרי אם תבוא עליו השמש בשלבים בהם הוא זקוק למים רבים – הוא ייבש. לאחר שהתייגע האדם בלימוד וקנה עיקר התורה יש מקום לתוספת אגדה והדרכה במוסרים טובים כיצד להתנהג בהליכות העולם. ולאחר מכן ישלים בידיעת החכמות החיצוניות שתפקידן להמתיק ולעדן את התורה כשמש שממתקת את פירות האילן." [אתר ישיבה, בשביל זה יש אינטרנט]
יש דמיון מבהיל בין השיר הרואה את השמש כמקור שריפה והזדקנות לבין דברי הנצי"ב, שלימוד שלא כסדרו יוביל את השמש לייבש את הלומד. הטל הוא המתנה ללומד הרציני, או לפי השיר, הטל הוא ההבטחה לנעורים חדשים.
כלומר –
אני בהחלט יכול לקרוא שיר זה כשיר אמוני, המתאר את תהליכי הלמידה, איבוד הנעורים די מהר [מזכיר קצת ביאליק, לא?!] והתקווה ש"הטל שיערוף" יחזיר את הדובר לימי נעוריו. [האם נעורים הינם סמל או דימוי ליכולת הלמידה? להנאה מלימוד?] אפשרות אחרת הועלתה כאן על ידי קודמיי, שיר המקונן על הזקנה, על המחלות שהיא נושאת עמה, על אכזריות החיים עת הנעורים היפים, הבריאים נעלמים להם.
איתן
תּוֹדָה לְכוֹתְבֵי הַתְּגוּבוֹת . בֶּאֱמֶת רִגַּשְׁתֶּם אוֹתִי.
בִּבְרָכָה
אֵיתָן