שני שירים / רונית ליברמנש־ורדי

לא, לא תבואי יותר

לֹא, לֹא תְּצַלְצְלִי בָּאִינְטֶרְקוֹם הַיָּשָׁן

בְּדִנְדּוּן רוֹעֵם מְמֻשָּׁךְ, בְּשַׁבָּתוֹת בִּשְׁמוֹנֶה לִפְנוֹת

בֹּקֶר נוֹשֵׂאת בְּיָדַיִךְ סִיר עוֹף מְכֻבָּס:

"הֵבֵאתִי לָכֶם אֹכֶל"

לַמְרוֹת שֶׁצִּמְחוֹנִים כְּבָר עֶשְׂרוֹת שָׁנִים, לֹא,

לֹא תָּבוֹאִי יוֹתֵר אוֹ תְּטַלְפְּנִי

לַחֲלוּפִין, בְּשַׁבָּתוֹת בִּשְׁעַת בֹּקֶר מֻקְדֶּמֶת, מֻקְדֶּמֶת

מִדַּי, מַסְוָה אֶת תַּחֲנוּנַיִךְ בְּהַצִּיעֵךְ לָשֶׁבֶת

בְּאָרוֹמָה, הַסְּנִיף נִפְטַר כַּמָּה שְׁנַיִם

אַחֲרָיו

הַחוּמוּסִיָּה גַּם

וְהַכִּכָּר שֶׁמִּתַּחַת לְדִירָתֵךְ

חוֹצֶבֶת מִנְהָרוֹת

חַסְרוֹת תַּכְלִית לְרַכֶּבֶת

הָרְפָאִים

וְהָעִיר הָפְכָה לְמַמְלֶכֶת

DOOM

כְּמוֹ שִׂמְחַת הַחַיִּים הַמִּתְפָּרֶצֶת

שֶׁלָּךְ שֶׁשָּׂרְדָה כִּמְעַט עַד

סוֹפֵךְ

לֹא, לֹא תָּבוֹאִי יוֹתֵר

לְשׁוּם מָקוֹם

פְּרָט

לַחֲלוֹמוֹתַי.

ספרציה ואינדיבידואציה. פרפראזה על

וְאֵיךְ מְשַׂרְטְטִים גְּבוּלוֹת –

הַקִּרְבָה

הַשִּׁתּוּף

הָרִחוּק

הָרֵיקוּת – רֵיקוּת הַנֶּפֶשׁ

וּמְלֵאוּתָהּ

מָה אִתָּהּ. מָה עִם הַנְּשָׁמָה

הָרוּחַ

הַפְּסִיכֶה, גְּבוּלוֹת

הַקִּרְבָה־רִחוּק־קִרְבָה

בְּצַעֲדֵי מִינוּאֶט

זְעִירִים

כּוֹשְׁלִים

סוּמִים.

אֵיךְ מַדְבִּירִים אֶת הַנֶּפֶשׁ הַמִּתְפַּנֶּקֶת

מִתְיַפְיֶפֶת מִתְנַרְקֶסֶת –

שֶׁזְּקוּקָה לְרִחוּק מִשְׁתַּבְּלֵל

בְּהִמָּלְטָהּ

מִנַּפְשָׁהּ.

ניקוד: יאיר בן־חור

14 תגובות

ערגה

יוני 18, 2022 ב12:48 pm הגב

שיריים יפים ביותר שירי נטישה.

לאה צבי (דובז'ינסקי)

יוני 18, 2022 ב2:05 pm הגב

מאוד מזדהה עם השירים היפים והכואבים. תודה

איתן

יוני 18, 2022 ב2:41 pm הגב

אָהַבְתִּי אֶת אֲשֶׁר קָרָאתִי. שְׁנֵי שִׁירֵי כְּאֵב הַמְּדַבְּרִים אֶל לִבּוֹ שֶׁל הַקּוֹרֵא.

ronitlib

יוני 18, 2022 ב5:17 pm הגב

אריק, תגובת הייקו!!! 🙂

אמנון בירמן

יוני 18, 2022 ב5:18 pm הגב

יפה מאוד

רונית יקרה, לפעמים הגעגועים מתעוררים גם כשנזכרים במצבים פחות יפים, רגעים שבזמן אמת אולי אפילו קצת גרמו לחוסר נחת. מי אוהב שמפריעים לו בשעת בוקר מוקדמת בשבת, עם תרוץ של אוכל אשר אין לו דורש? אלא שבשעת החסך אפילו הרגעים האלה מעוררים געגוע והופכים לרגעי חסד.
שיר נוגע, מותאם בקצבו לטמפו של העיר הממשיכה בחייה והאם שלא נותרה להרגיש בקצב זה.
בשיר השני, ניתוק והיבדלות הוא תהליך טבעי ונורמאלי, אך התקשיתי עם הדברת הנפש, גם אם כל מה שהיא זקוקה לו היא השתבללות וריחוק מעצמה כדי להכיר את עצמה, ההדברה היא צעד אל חזור.