שירה

הילד שבך / רונן בלומברג

אַתָּה מְנַסֶּה לְדַבֵּר אֶל עַצְמְךָ

לְהַרְגִּיעַ אֶת הַיֶּלֶד הַפּוֹחֵד שֶׁבְּךָ

לְפַצּוֹת אוֹתוֹ עַל

הַזְנָחָה, בְּדִידוּת וְחֹסֶר אַהֲבָה.

אַתָּה נוֹתֵן לוֹ אֹכֶל טָעִים

וּמַשְׁקֶה קַל

נֶחָמָה עַל זְמַן אָבוּד.

אַתָּה נוֹתֵן לוֹ לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ

בְּתַחְבִּיבִים וּבִיצִירָה

כְּדֵי שֶׁיְּבַטֵּא אֶת הַיֹּפִי שֶׁבּוֹ.

הָעוֹלָם אוּלַי יִבְעַט בְּךָ כְּכֶלֶב

אַךְ אַתָּה לֹא תִּתֵּן לְאַף אֶחָד

לְהַכְאִיב יוֹתֵר לַיֶּלֶד שֶׁבְּךָ.

כְּשֶׁהַיֶּלֶד שֶׁבְּךָ צוֹחֵק וְשָׂמֵחַ

הַמְּצִיאוּת הָאֲפֹרָה הוֹפֶכֶת

לְקַלָּה כְּנוֹצַת בַּרְבּוּר לָבָן.

כְּשֶׁהַיֶּלֶד שֶׁבְּךָ בּוֹכֶה אוֹ זוֹעֵם

קִירוֹת הַיּוֹם נִצְבָּעִים

בְּחֶזְיוֹנוֹת סִיּוּטִים וּבְאֵימָה.

הַיֶּלֶד שֶׁבְּךָ הוּא אַתָּה עַצְמְךָ

בְּלִי מַסֵּכוֹת וְתַחְפּוֹשׂוֹת

בְּלִי שְׁקָרִים וַהֲבָלִים

וְהוּא תָּמִיד אוֹמֵר אֱמֶת.

ניקוד: יאיר בן־חור

5 תגובות

השאר תגובה