צורה לי / אלכס גל

אני רואה איש נמוך ורחב־גרם. חולצת המשבצות הצרה ממידותיו נמתחת על גופו ומגלה מתחת לכרסו הגולשת את צבעה הלבן של גופייתו, וכל זאת מעל חגורת מכנסי הג'ינס המהוהים שלו. אל חגורתו מוצמדים שני נרתיקי עור משופשפים, האחד מכיל טלפון נייד והשני – אולר "לדרמאן". הוא ניצב על רגליים קצרות ומוצקות בסנדלים בכל עונות השנה. כיסי חולצתו תפוחים מתוכן לא מזוהה. מכיסו השמאלי מבצבצים ראש של עט כדורי מתכתי וראש של מברג חשמלאים. צווארון חולצתו פתוח וממנו צומח גזע צוואר שעיר קצר התומך בפנים ממושקפים בעלי מצח משופע המתחבר ללא גבול מוגדר לקרחת המוקפת משלושת עבריה בשׂער אפור. כמעט במרכז מצחו מתנוססת לתפארת בליטה גרמית עגולה שהופכת אותו למעין חד־קרן. משקפיים בעלי עדשות עבות במסגרת טיטניום נחים על אף בולט ומקומר מעל שפתיים חושניות.

את כל זאת אני רואה במראה הגדולה שבמבואת הבניין שאני מתגורר בו, במבט לא מעמיק במיוחד. לא תיארתי כאן את הבעת הספקנות על סף הטינה המתחלפת בהבעת בוז קל השפוכה על פניו; ולא תיארתי גם את המחשבות המתרוצצות מאחורי עדשות המשקפיים. מאחר שזהו רק הקנקן המכיל אותי. תיאור זה מספיק היה לכל מקורביי לזהות אותי. אך דא עקא, לי אישית זה לא מספיק. נאלצתי להביט במראה כדי לתארו.

שנים רבות אני בוחר את מלבושיי בעיקר על פי הנוחיות. אין למותגים מקום בחיי ואני נחשב ל"שלומפר" רציני. מסיבה זאת יודע אני שקשריי עם שאר האנושות מתבססים רק על פי אופיִי ותכונותיי ולאו דווקא על פי קנקני. מאחר שאיני נוהג להתבונן בעצמי תכופות, אני נתקף זרוּת כשאני רואה את עצמי במראה או בתמונות, וגרוע יותר – בסרטי וידאו. פשוט איני מתאים, לפי דעתי, לצורתי. אם תשאלוני איך לדעתי עליי להיראות, אענה בפשטות שאין לי כל מושג, אך לבטח לא כפי שאני נראה.

פעם שמעתי את עצמי מוקלט בשיחה בחברה. בתחילה לא זיהיתי את קולי, קולי נשמע רם מדי וגס. הדברים שאמרתי נשמעו באוזניי בנליים וניסוחם על סף העילגות. לא צפיתי זאת מעצמי מכיוון שאוצר המילים וידיעותיי באמת עשירים למדי. יכולתי אז להישבע שזה לא קולי. ניכר עליי שהכריזמה ממני והלאה.

אנסה אפוא לנתח את טעמי ולראות כיצד לדעתי אני צריך להיראות. טוב, אני לא אתיימר להיראות כמו רוברט רדפורד או כוכב הוליוודי אחר. ידוע לי שמשפחתי מתייחסת אליי בין חיבה לבין אהבה, אבל זה נראה לי אך טבעי, אם כי יש לעיתים גם מקרים של שנאה ובוז בתוך המשפחה. בצעירותי היו לי ידידים לא מעטים, כנראה מפני שלא הייתי בדרך כלל בן תחרות לא על מנהיגות ולא על הבנות מפאת ביישנותי מצד אחד ומנושאי עניין שונים לחלוטין מצד אחר. עליי לציין בהגינות ש"נושאי העניין השונים" זו לשון עידון לתיאור צרכיי הרומנטיים. בתנועת הנוער חינכו אותנו לפי הביטוי "והצנע לכת" – זה דווקא התאים לי. לא הייתי צריך להתאמץ להסתיר את הפגמים שבהופעתי. כישרונותיי באומנות הפלסטית לא הצריכו הופעה מטורזנת, נהפוך הוא – יכולתי להישאר "בוהמי", כלומר "שלומפר". הידע הרב שרכשתי מספרים הפך אותי ל"מעניין" וגם זה לא הצריך קישוטים. דמותי האפורה והבלתי מתבלטת עזרה לי בטירונות מבחינת הטרטורים. המעבידים השונים והחברים לעבודה שהיו לי העריכו מאוד את מיומנותי המקצועיות, וזאת מאז שירותי בצבא ועד היום. מיודעיי טוענים גם שאני מוכשר. לסיכומו של עניין, לכאורה אין לי על מה להלין.

הינה כי כן הגעתי לשלב שבו אוכל לציין כיצד לדעתי עליי להיראות. מבחינת התלבושת, אז הנוחיות היא עדיין הגורם הדומיננטי ביותר אצלי. ופרט לדיאטה קלה מהפן הבריאותי לא הייתי משנה דבר ואשמח להישאר עוד כמה שנים באותו קנקן. טוב, אולי רק הבליטה הגרמית המיותרת במצחי. בעצם… שגם היא תישאר. אחרי הכול עליי לשמור על ייחודִי, כמה חדי־קרן אתם מכירים? הרי קרן זו יש אומרים, מביאה מזל טוב, הלוא כן?