קרפיונים בשלכת / זהר פרידמן

קַרְפִּיּוֹנִים שׂוֹחִים בְּשַׁלְוָה בֵּין עֲלֵי הַשַּׁלֶּכֶת.

פֶּסַח עוֹד רָחוֹק, עוֹד לֹא הִגִּיעַ זְמַן לִדְאֹג.

הַמַּיִם עוֹד קְרִירִים וְהָרוּחַ מְנַשֶּׁבֶת.

עַל הָאָבִיב עוֹד לֹא מְדַבְּרִים,

אֲפִלּוּ לֹא בִּצְחוֹק.

וְהַדַּיָּג לֹא יוֹשֵׁב בַּלֵּילוֹת לְתַקֵּן אֶת הָרֶשֶׁת,

וְהַטַּבָּח עוֹד לֹא מְשַׁיֵּף הַסַּכִּין.

פְּרוּסַת הַלֶּחֶם עוֹדֶנָּה נִפְרֶסֶת.

עֲדַיִן שַׁלֶּכֶת בִּבְרֵכַת הַדָּגִים.

ניקוד: יאיר בן־חור

7 תגובות

אופיר מלכי

אוקטובר 4, 2022 ב10:55 am הגב

מקסים מעורר הרבה תובנה על החיים ובכלל ובנימת חמלה וחסד.

brachelb

אוקטובר 4, 2022 ב11:48 am הגב

אהבתי. להיכנס למחשבה של כל בעלי החיים והירקות/ פירות שאפילו להם יש קול אשר נשמע באוזנינו ואנו גודעים את חייהם כדי למלא את כרסנו. אבל זו אלה החיים.

עפרה בן-עמי

אוקטובר 4, 2022 ב11:49 am הגב

לקרפיונים שבשיר מצפה השמדה ודאית בידי בני האדם ולמרות זאת הם שוחים בשלווה בין עלי השלכת. איך זה שהם שלווים? האם הם מודעים אך מתכחשים למה שצפוי לקרות? ואולי הם יודעים אבל הסתיו רק החל ופסח, שלכבודו ימיתו אותם בהמוניהם, נראה להם רחוק…
בעיני זהו שיר ודימוי אפלים ויפהפיים על חיים בצל מוות נורא, ידוע מראש הקרב ובא, כזה שלא ניתן יהיה להתנגד לו. עבורי הוא דיבר גם, אך לא רק, על בעלי חיים. תודה!

arikbenedekchaviv

אוקטובר 5, 2022 ב1:05 pm הגב

המבט האלגורי של עפרה בשיר הוא ה- "מצב האנושי", כפי שקוראים לו בצרפתית. המוות והתכחשות תמידית לו הוא מנגנון ההגנה היסודי ביותר שמאפשר חיי אנוש. לנו יש מודעות, לפילים יש מודעות, ללוייתנים ודולפינים יש מודעות למוות, לענ"ד גם כלבים חולקים מודעות זו. אבל ההכחשה מובהקת. היסוד הטרגי בקריאה שלך, מוות נורא, מוסיף את האלמנט הבסיסי בטרגדיה היוונית – הסוף הידוע מראש שמייצר אירוניה חריפה.
עכשיו אני חושב, שיתכן והשיר מתכוון לדגי ה-קוי הצבעוניים בבריכות נוי יפניות ואחרות בעולם.
אני מניח שלהם ראש השנה לא מחכה.

טוען...