נהר מים מתוקים / שושנה קרבסי

הרקליטוס: ״אינך יכול להכנס לאותו הנהר פעמיים״

אִמְרוּ לַיֶּלֶד

שֶׁמֵּשִׁיט עַכְשָׁו אֳנִיּוֹת נְיָר

בַּשְּׁלוּלִית לְיַד הַבַּיִת

שֶׁהַמַּיִם, מֵעַתָּה,

לֹא יִהְיוּ אוֹתָם הַמַּיִם,

וְשֶׁיֵּשׁ יָמִים שֶׁיִּהְיוּ לָאֵשׁ

וּלְמֵי רוֹתְחִין,

שֶׁהַשְּׁלוּלִית תַּהֲפֹךְ לַאַפְלוּלִית ועֲכוּרָה

וּלְעִתִּים לִתְהוֹם עֲמֻקָּה.

אִמְרוּ לַיֶּלֶד הַמְּצַחֵק

שֶׁיֵּשׁ וְיִהְיוּ הַמַּיִם לְאַשְׁלָיַת יֹפִי

אוֹ לַיֹּפִי עַצְמוֹ

אֲבָל אָז יַחַמְקוּ אֶל הַשֵּׁפֶל,

וְשֶׁמְּעַטִּים מִדַּי הַנִּסִּים

הַמַּפְרִידִים בֵּין מַיִם לְמַיִם

לִהְיוֹת ליַּבָּשָׁה לְהֵאָחֵז בָּהּ,

וְשֶׁגַּם אִם יֶחֱזוּ עֵינָיו

בְּמַעֲמַד סוּף נִסִּי שֶׁכַּזֶּה

יֵשׁ וְאִבּוּד טִבְעוֹ הַיַּלְדִּי, הַמַּאֲמִין,

יִמְנַע מִמֶּנּוּ רְאִיַּת הַנֵּס.

הַגִּידוּ לַיֶּלֶד

שֶׁיָּשִׁיט אֳנִיּוֹת נְיָר

כָּל עוֹד הוּא רוֹאֶה בָּהֶן מִשְׂחָק,

וְאוּלַי מוּטָב תַּזְהִירוּהוּ

כִּי נִגְזַר עָלָיו

שֶׁלֹּא יוּכַל לַחְדֹּל מִמִּשְׂחָקוֹ,

וְכִי רַק הַתְּנוּעָה הַמַּתְמֶדֶת, הַבְּהוּלָה

הִיא סוֹד אִי הַטְּבִיעָה.

בְּעֶצֶם…. הַנִּיחוּ לוֹ,

אַל תֹּאמְרוּ דָּבָר,

הַנִּיחוּ לוֹ לְעוֹרֵר בָּנוּ

זִכָּרוֹן קַמָּאִי, עִוֵּר,

שֶׁל מָה שֶׁהָיִינוּ פַּעַם,

שֶׁנִּצְלֹל אֶל אַשְׁלָיַת הַתְּמוּנָה

הַכְּמוֹ וָרְמִירִית, טְהוֹרָה כָּל כָּךְ,

שֶׁל יֶלֶד הַמֵּשִׁיט אֳנִיּוֹת זָהָב

בִּשְׁלוּלִית הַמִּצְטַלֶּלֶת בַּחֲרוּזֵי עֵינָיו

כִּנְהַר מַיִם מְתוּקִים.

12 תגובות

איתן.

ינואר 21, 2023 ב9:36 am הגב

שושנה יקרה, תודה על שיר מרגש. אני המדדה במקל הליכה במעלות העשור התשיעי לחיי דווקא כן נהנה מאד לְְהֵאָחֵז במה שכתבת על "בְּזִכָּרוֹן קַמָּאִי…שֶׁל מַה שֶׁהָיִינוּ פַּעַם." אבל אצלי הוא אינו "זִכָּרוֹן קַמָּאִי עִוֵּר". הוא "זִכָּרוֹן מְעוֹדֵד"

שושנה קרבסי

אפריל 29, 2023 ב11:23 am הגב

תודה על המשוב המשתף והנוגע, ודבריך הם אולי השלב הבא של השיר, זכרונות כאחיזה וכאמירה: חייתי, הוויתי.

טוען...

רחל בכר

ינואר 21, 2023 ב11:33 am הגב

שושנה יקירתי, ההתחבטויות בין הגלוי לנסתר מתלכדות בתמונה יפה ואופטימית. נקודת המבט הילדית נשמרת לנו לחסד הימים של ההזדקנות.

תמי

ינואר 22, 2023 ב12:27 am הגב

גילגולה של השלולית משחזר מסע של דרכה של טיפה, ועוד טיפה, והעיניים הצופות בה
עיני הילד מרואה בה את הטוהר מנצחות…ועיני, שרחוקות מילדותי, עדין רואות את המים ו…המים

טוען...
שושנה קרבסי

אפריל 29, 2023 ב11:24 am הגב

רחל יקרה, תודה על המשוב החכם. נקודת המבט הילדית חייבת להשאר בנו כדי להכיל את העולם ולו בחלקיו, מבעד למסך של תום.

טוען...

אסתר

ינואר 21, 2023 ב3:12 pm הגב

אהבתי את מה שקראתי

arikbenedekchaviv

ינואר 21, 2023 ב6:14 pm הגב

כזה ייאוש אדיר מזמן לא קראתי. השיר לא מוותר על אף סעיף בו ההתפכחות מהילדות מובילה מיעוט שבמיעוט גם להתאבד.
הסיום עוד פחות מעודד, כי כמפוכים מאשליות אנחנו מציעים לילד להמשיך בתוך אשליותיו היפות, הורמיריות.