במושבה שהיתה שלי (פתח תקוה שלי) / איתן קלינסקי
בַּמּוֹשָׁבָה שֶׁלִּי פֶּתַח תִּקְוָה שֶׁהָיְתָה לְעִיר
חֹרֶף יְפֵה נַרְקִיסִים הֵעִיר אוֹתִי מֵחֲלוֹמִי,
חֲלוֹם הַמְּחַבֵּק דֶּשֶׁא רַךְ וְיָרֹק רַעֲנָן וְרָטֹב
חֲלוֹם הַמְּחַבֵּק דֶּשֶׁא חַמִּים וּמַרְבַדֵּי אורֹ
הַמְּכַסִּים אֶת לֵב הַמּוֹשָׁבָה הַמְּבֻטֶּנֶת
שֶׁהָיְתָה לְעִיר קָרָה וּמְנֻכֶּרֶת
שֶׁאֲבָנֶיהָ אִלְמוֹת.
חֹרֶף יְפֵה נַרְקִיסִים שָׁלַח לַחֲלוֹמִי
כּוֹכָבִים מְדֻשָּׁאים יְרֻקִּים וְלָחִים עִם נִיחוֹחוֹת פַּרְדֵּסִים
הַשָּׁחִים לְכָל צְרִיחֵי הַמִגְדָּלִים הַגּוֹרְדִים אֶת הָרָקִיעַ
לְפַנּוֹת מָקוֹם לַשָּׁדות וְלַפַּרְדֵּסים שֶׁנָּסָוּ מִפֶּתַח תִּקְוָה שֶׁלִּי
מֵאֵימַת הַכְּרַךְ שֶׁבִּטֵּן אֶת לִבָּהּ שֶׁל הַמּוֹשָׁבָה הַיָּפָה
וְהֶעֱלָה בָּהּ רֵיחוֹת קְמִילָה
וְשֶׁמֶש שַׁכּוּלָה מָצְאָה בָּהּ אֶת בָּבוּאָתָהּ הָאֲפֵלָה.
הַיּוֹם כְּשֶׁאֲנִי מְדַדֶּה בַּמַעֲלוֹת הָעוֹלוֹת
בְּשַׁלְהֵי הֶעָשׁוֹר הַתְּשִׁיעִי לְחַיַּי
אֲנִי מְבַקֵּשׁ לַחֲזוֹר לַמּוֹשָׁבָה שֶׁנָּסָה מֵהַכְּרַך הַמְּבֻטָּן.
9 תגובות
אוולין כץ
יופי של שיר. העלמות הנוף וניחוחו שנקברו בתוך בטון קר ומנוכר.
"הַמּוֹשָׁבָה הַמְּבֻטֶּנֶת שֶׁהָיְתָה לְעִיר קָרָה וּמְנֻכֶּרֶת שֶׁאֲבָנֶיהָ אִלְמוֹת"
לאה צבי (דובז'ינסקי)
כן, ההתרפקות על העבר, על הטבע ההולך ונעלם, על עיר שהופכת זרה ומנוכרת, מאוד מזדהה עם הכאב. תודה על השיר!
איתן.
תודה לאוולין וללאה.
בברכה
איתן
arikbenedekchaviv
תשובה נכוחה לשיר הפאשיסטי או למצער הפוטוריסטי של אלרתמן – נלבישה שלמת בטון ומלט.
חנה צדהר
תענוג לקרא נוסטלגיות של אחרים שבעצם מתכתבות במדויק עם הפרטיות שלי. תודה
איתן
תודה לחנה ול-ARIR
בברכה
איתן
איילת שמעוני
אני מרגישה שלא רק המושבה והטבע נסים מהכרך, אלא גם האדם… ❤
איתן
לאיילת שמעוני שלום.
לצערי, את צודקת .
בברכה
איתן
אזרח מן השורה
ראשית, הודיה להיותך בגיל גבורות
ושנית, על שאתה כותב כל כך יפה את העיר פתח תקווה, מכורתי, בשירך הזה.
שלישית, שא ברכה לעוד הרבה שירים יפים כאן בליריקה ובכלל