הגעגועים אלייך / רונית ליברמנש־ורדי

הַגַּעְגּוּעִים אֵלַיִךְ שׁוֹקְלִים כְּמוֹ

כָּל שְׁנוֹתַי בְּתוֹסֶפֶת מִשְׁקָלָם

הָעוֹדֵף שֶׁל

חַגִּים –

הַגַּעְגּוּעִים אֵלַיִךְ שׁוֹקְלִים כְּמוֹ

שְׁנוֹת הַמַּחֲלָה שֶׁלָּךְ

בְּמַכְפֵּלַת טְרִילְיוֹן –

הַגַּעְגּוּעִים אֵלַיִךְ שׁוֹקְלִים כְּמוֹ

אוּלַם הַכֹּשֶׁר הַמְדֻמְיָן שֶׁל אֵלִי

הָאנָה בְּחֶזְקַת

מִילְיוֹן "מָרֵי עוֹלָם" מְשֻׁלְהֲבֵי

סְטֵרוֹאִידִים –

סוֹחֲטִים

אֶת שְׁרִיר הַלֵּב הָעַגְמוּמִי שֶׁלִּי

בְּכִסּוּפַי

לַתַּרְגּוּמִיּוּת הַחִנָּנִית

שֶׁלָּךְ, "רֹאשׁ לְמַעְלָה!"

וְ"דוֹאַמְנֶה דִּינוֹזְאוּלָה –

Doamne, Dumnezeule.

רִקּוּד הַקַּנְקַן שֶׁפָּצַחְנוּ בּוֹ

בְּעֶרֶב חַג לִמְגִנַּת לֵב

עוֹרֵךְ הַסֵּדֶר שֶׁלֹּא כְּהִלְכָתוֹ –

מֵעוֹלָם לֹא הִנַּחְנוּ לוֹ –

וְלֹא,

לֹא הָיִית שִׁטְחִית כְּלָל

פּוֹלִיאָנָה יְקָרָה שֶׁלִּי

וְלֹא, זֶה לֹא מִשְׁתַּפֵּר

כְּלָל וּכְלָל –

הַגַּעְגּוּעִים אֵלַיִךְ

כּוֹסְסִים

מְאָרְרִים וְתֵכֶף

הֶחָג הַשָּׂנוּא עָלַי

מִיּוֹם

לֶכְתֵּךְ

בְּ־09.04.2022

אַרְבָּעָה יָמִים לִפְנֵי

לֵיל

הַסֵּדֶר

הַמְאֻכָּל

הַזֶּה

ניקוד: יאיר בן־חור

9 תגובות

יעל רן

אפריל 15, 2023 ב7:54 am הגב

מרטיט את הלב
תודה

לאה צבי (דובז'ינסקי)

אפריל 15, 2023 ב10:51 am הגב

רונית, את כותבת כל כך יפה את הגעגוע, הדימויים כל כך מיוחדים אני מאוד מזדהה עם הגעגוע, שיר יפה מרגש וכואב. תודה

arikbenedekchaviv

אפריל 15, 2023 ב11:53 am הגב

OMG – Doamne, Dumnezeule
חשוף חשוף מאוד. עברה שנה והכאב רק מוגבר.
ההיפרבולות לקוחות מעולמות תוכן של תרבות פופולרית ושפת ילדים חזקות פי אלף מנוסחאיות הכתיבה על המת, ועוררו בי לפחות געגוע, שקיים תמיד, לאבי [כבר 11 שנים מת, ועדיין הוא מבקר אותי.]

הרפרור לסיפור מצריים – הכאב הלא מאוכל הזה, משה והמלאך שלו – זו הרי את ואימך.
קשה לומר על שיר כזה "אהבתי" אבל אהבתי את העוצמה, את הפגיעות המלאה שבו. הזדהיתי עם עוצמת הגעגוע, בהחלט.