שירה

על העוול שלא ידענו / רונן בלומברג

כָּל הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה

לֹא יָדַעְנוּ כְּלוּם

עָלָיו וְעַל הַגֵּיהִנּוֹם שֶׁלּוֹ

כְּשֶׁאֲנַחְנוּ אָכַלְנוּ לַשֹּׂבַע

הוּא רָעַב לְלֶחֶם

כְּשֶׁלָּנוּ הָיָה חַם וְנָעִים

הוּא קָפָא מִקֹּר

כְּשֶׁאָנוּ הָלַכְנוּ לְבַלּוֹת

הוּא נָמַק בְּתוֹךְ כִּלְאוֹ

כְּשֶׁאָנוּ בִּלִּינוּ בַּלֵּילוֹת

הוּא הֻכָּה וְעֻנָּה וְהֻשְׁפַּל

הוּא הָעָוֶל שֶׁלֹּא יָדַעְנוּ

שֶׁלֹּא רָצִינוּ לָדַעַת

וְכָעֵת הִתְהַפְּכוּ הַיּוֹצְרוֹת

אָנוּ יוֹרְדִים מַטָּה מַהֵר

אֶל הַסֵּבֶל וְאֶל הַיִּסּוּרִים

אֶל לֵילוֹת לְלֹא שֵׁנָה וּדְאָגָה

וְגַם אֲנַחְנוּ נַהֲפֹךְ לְקָרְבָּנוֹת 

אֲשֶׁר אִישׁ לֹא יֵדַע וְלֹא יִרְצֶה לָדַעַת

גֵּיהִנּוֹם נִסְתָּר

גְּמוּל עַל גַּאֲוָתֵנוּ וִיהִירוּתֵנוּ

7 תגובות

השאר תגובה