טעינת נצח / רונית ליברמנש ורדי
טוֹעֶנֶת עַד זוֹב אֶת
הַטֶּלֶפוֹן הַנַּיָּד/
שְׁעוֹן
הַצְּעָדִים
הֶחָכָם/
מְפַמְפֶּמֶת בְּמַשְׁאֵבָה
יְדָנִית אֶת
גַּלְגַּלֵּי
הָאוֹפַנַּיִם.
טְעִינַת יֶתֶר
בּוּעִיּוֹת שֶׁל
קַבַּיִם
מְכֻנָּפִים,
מְגוֹנְנִים,
רַק
לִכְאוֹרָה.
גַּם אִם אֶטְעַן אֶת
מַכְשִׁירַי
לְנַצֵּחַ
לְעוֹלָם לֹא
אַצְלִיחַ לְהָפִיחַ
בִּמְתַי רוּחַ
חַיִּים
7 תגובות
brachelb
מדויק. הטלפון "הכל יכול" מתגלה במערומיו.
arikbenedekchaviv
לפעמים הסימון הגרפי הוא המפתח. השיר פותח במשפט "פעולה" שמסתיים בלוכסן. צורת הבינוני בעברית כידוע היא גם צורת של "מצב מתמשך" כלומר, שם עצם מחד גיסא, רופא, או נוהג-מנהג קבוע מאידך גיסא, טוענת. הטענת הנייד והפעלת שעון הצעדים, השני משתלשל מהראשון גם מפורקים או כתובים כ- סדרה של פסיחות/גלישות, ויתרה מכך, ההיפרבולה החסרה "עד זב" משרטטת את הנואשות או המאמץ.
המשכו של השיר לענ"ד חושף את המניעים, ל"הרגליות" זו, שהיא בעצם פולחן מתים קבוע, חסר ערך, כפי שמצויין בבית השלישי, אבל בלעדיו, גם מה שנשאר, אותן עקבות, בלשונו של עדי אופיר, תעלמנה אף הן.
שיר קינה, אבל, געגועים ואולי גם השלמה חלקית.
לאה צבי (דובז'ינסקי)
אוזלת היד מול החיים, יכולים לטעון ולמלא מצברים , אפסות האדם כנגד החיים וההולכים, שיר נפלא, רגיש וחזק, תודה
איתן.
אחרי שקראתי אני מקליד מילה אחת – נפלא.
mickyharel
הקש מעניין בין המכשירים הדיגיטליים והמכניים לעומת החיים הצועדים באופן ליניארי מהולדתם אל… ואינם ניתנים לניפוח, או להטענה. חייבת לומר שעם זאת התוחלת גדלה באופן משמעותי עם התקדמות הרפואה
ronitlib
למרות עזרתה של המשוררת רונית בכר שחר היעדרותו של יאיר, המנקד שלנו, בהחלט מורגשת :). נדמה לי שמתישהו הבחנתי במין OCD משונה של טעינת יתר. בעיקר של השעון/מד צעדים, שהחמירהבמהלך מחלתה ופטירתה של אמי. תודה לכל המגיבים והמגיבות.
איילת שמעוני
הטכנולוגיה יכולה לנסות לפצות על ההיעדר, אבל יש גבול לכמה אפשר לכסות, ובוודאי שמכשירים אינם יכולים לשכך כל תחושה עד כדי שלא תהיה התמודדות.