יתמות תשרי / רונית ליברמנש ורדי
שאנדור מאראי הוא סופר הונגרי שהתאבד בגיל 88.
"זַבָּנִית" פִּנַּת "הַיְּרֻשָּׁה" הַמְּדַכְדֶּכֶת
הַשְּׁאַנְדּוֹר מָארַאי־ית
מִתְנַגְּשׁוֹת חֲזִיתִית
בְּ"חֶרְדָתוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ סָלוֹמוֹן"
(פְּנִינִים שֶׁלֻּקְּטוּ מִשְּׁתֵּי סִפְרִיּוֹת קְהִלָּתִיּוֹת)
וְאֵין בִּיכָלְתָּן
לְשַׁכֵּךְ אֶת חֶרְדָתִי מִקֹּצֶר הַיָּד (הַכְּאוּבָה),
הַנְּשִׁימָה הַכְּבֵדָה
הַזִּימִים הַסְּתוּמִים
שֶׁנִּמְנָעִים מֵהַבְּרָכָה הַמֻּכְלֶרֶת
מִצְּוָחוֹת הַקַּיְטָנִים,
מֵהַחַיִּים הַלּוֹהֲבִים
צוֹעֶדֶת בִּפְאַת הַשָּׂדֶה הָרֵיק בֵּין
הָעַרְבַּיִם. אֶפֶס מִפְגָּשִׁים וַחֲשָׁשׁ
מָה
מִפְּנֵי נְחָשִׁים
ניקוד: יאיר בן־חור
12 תגובות
יורם סלבסט
אפשר שהמחברת חרדה מפני קוצר יד, אך קוצר יד אינו נמנה על חסרונותיה של המחברת כמחברת. יופי של כתיבה, עונג לקרוא בבוקר שבת זה. שלוחה מכאן ברכה לא מוכלרת כלל ועיקר. מאחל יום טוב ופורה לכותבת.
אילנה יוליס
קודר ועצוב משקף נאמנה את חוסר האונים והתוחלת
לאה צבי (דובז'ינסקי)
שיר לא קל, כאב, נשימה כבדה, חוסר רצון למפגש הפחד מנחשים ( אולי חלקם בני אדם) משקף את הכאב הפרטי ואולי גם הכללי, מאחלת שהכאב יעבור, שהנשימה תהיה קלה ובכלל שתהיה שנה טובה, תודה על שיר יפה ומיוחד.
תמי
רונית, החיים ומהוות אלו לצד אלו, בשיר מצמית
רגעים של חסד, קבלי ממני
רחל בכר
האם החרדה היא מפני המפגשים עם בני אנוש? הרצון להתבודד, על אף הסכנות – נחשים כסמל לחיים בגן עדן, אולי הכיסוף לחיים ללא הקשיים, מהול בפחד מפני ההתמודדות המחודשת עם העבר . שעת בין הערביים אולי מרמזת על המקום של ההתבגרות והשלכותיה.
שיר כאב מעורר הזדהות.
מיקי הראל
שנדור מראית? קראתי כאחד הסופרים ה ופלאים. אבל מדכדך. אולי כל זה בעניין החיקוי אחד לאחד של ממשלות ההופכות לדיקטטורות? אולי מקן הצפעונים? אניגמטי. העולם הולך ומשתנה ואתו גם אנחנו. ואולי זו פרשהות סובייקטיבית…
בכל מקרה כתוב מסקרן מאד
רונית
תודה שקראתם וקראתן והגבתם. בלשון זכר ונקבה וכל המגדרים שביניהם :-).
א
השיר כבש אותי.
רונית
תודה רבה, א'.
arikbenedekchaviv
2 שורות יותר מהסונטה, 2 שורות הכרחיות ביותר: "מה / מפני נחשים".
השיר פותח ברפרור לאלו שהיו ואינם, שנדור מראיי, מודה לא שמעתי עליו מעולם, "חרדתו של המלך סלומון" לא קראתי אבל קראתי את "עפיפונים" ואת "כל החיים לפניו". כך שלא הצלחתי להבין את ה"התנגשות החזיתית", כן שמתי לב, שאך כותב ישראלית לא צויין בספרייה האירופאית הזו. האם המסורת המפוארת של בעיקר מחצית ' של המאה העשרים, טרום המלחמה הגדולה, מרמזת ל"חרדה", שהיא פוליטית, חברתית, תרבותית בת זמננו?
רוצה להפנות תשומת לב אל המצלול [חרוז? דקדוקי, אבל כאן החיבור המצלולי חזק וחשוב]: הסתומים, הקייטנים, הלוהבים, הנחשים, דווקא קייטנים ולוהבים הן מלים בעלות דנוטציה חיובית ולענ"ד גם הקונוטציות שלהן בדר"כ חיוביות. המסגרת: סתומים – נחשים מייצרת מעין תבנית אירונית שמטילה בספק בנכונות האשליה של "קייט ולוהבות", זה המעבר מהחוץ – הספריה בדרך אל החוץ, השדה, בו יש גם נחשים; או אם נחשוב אלגורית: מהיחיד, ביתו, עולמו ה"בטוח" או החוץ הכללי והמסוכן שאין ביכולתו לשנות, נכון, גם לא באמצעות שירתו.
תודה רונית.
רונית
היי. הספרות שנגעה בי. בליבה הפנימית, מעולם לא היתה "ישראלינה" אלא האירופית. שאנדור מאראי ולא כפי שנוקד הוא סופר יליד סלובקיה לשעבר. חי למעשה בשלהי התקופה האוסטרו הונגרית. כותב נפלא לטעמי. קישור:
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%90%D7%A0%D7%93%D7%95%D7%A8_%D7%9E ותודה שהגבת. %D7%90%D7%A8%D7%90%D7%99
יובל
יפה, קוצר ידה של האמנות מול החיים הצווחים בבריכה והמוות. "בריכה מכולרת" צירוף יפה אבל נוקד לא נכון, כנראה.