הרופא / ענת קוריאל

ביום רביעי נאוה, חולת פרקינסון באמצע החיים, קמה בבוקר עם חשק עז לגלידת קוקוס טבעונית. כשהיא מתעוררת ככה היא יכולה לא לאכול כמעט כלום כי תמונת הגלידה שמצטיירת בעיני רוחה משתלטת על כל מאווייה. היא החליטה להזמין מונית (כי היא לא סומכת על רגליה), לאכול גלידה ולחזור. אם לא תעשה כך, טעם הקוקוס הקר והשבבים שבפנים לא יֵצאו לה מהראש כל היום, ממש כמו בשיר שמתנגן פתאום ומאותו רגע נגזר עליה לזמזמו ללא הרף.

המונית הורידה אותה בקניון הפתוח, שם, בקומה הראשונה, המתינה לה חנות הגלידה.

כבר מרחוק זיהתה את המוכר הנחמד שאף פעם לא נותן לה לעמוד בתור. "שבי", הוא מורה לה, "אני אביא לך את המנה הרגילה שלך".

היא זוכרת את הפעם הראשונה שנכנסה לאותה חנות, בקושי היו בה טעמים, שלא לדבר על גלידות טבעוניות. עם הזמן נוספו עוד ועוד סוגים, כמו שונית המתפתחת לאט למיליוני אלמוגים.

כשסיימה את הגלידה עד סופה והתרוממה מהכיסא, הרגישה טוב, כאילו הכניסה לגופה תרופה חדשנית לפרקינסון.

היא החלה לטייל במבוכי הקניון הפתוח, רגליה נענו לה והסבו לה קורת רוח. "כל מה שאתן צריכות לפעמים זה רק גלידה", אמרה לרגליה. ליד המעליות צץ חלון ראווה חדש של חנות בגדים. המוכרת שנשענה על הדלפק בפנים קלטה את מבטה של נאוה, אשר נע בין פְּריט לבוש אחד למשנהו, ויצאה החוצה לברר אם אפשר לעזור לה. נאוה הצביעה על חצאית שמצאה חן בעיניה, והאצבע רעדה. המוכרת אמרה בלי כל עידון: "יש לך פרקינסון".

היא לא שאלה, היא קבעה עובדה. וזו הפעם הראשונה שבה נאוה הבינה עד כמה חולי פרקינסון חשופים.

כשהיא רואה אדם חולף לידה ברחוב, היא לא יכולה לדעת עליו כלום חוץ מלתאר את מראהו או לנסות לחלץ דרך מבע פניו תכונת אופי כזו או אחרת. ואילו המוכרת חדרה לתוך גופה.

המוכרת הראתה לנאוה את הקולקצייה החדשה ותוך כדי כך אמרה שהפרקינסון היא מחלה נוראה אבל תמיד אפשר לבלוע ארבעים כדורי אקמול ולגמור עם זה. "רק ארבעים", ככה אמרה לה פעם חברה שסבלה ממחשבות אובדניות. לא פלא שהחנות ריקה, חשבה נאוה לעצמה. גם לה התחשק לברוח משם אך יופיים של הבגדים כישף אותה. המוכרת אמרה שאחד הדברים המייאשים במחלה הוא שלא מתים ממנה, נאוה שאלה אותה איך היא יודעת על פרקינסון כל כך הרבה, יש אנשים שאפילו לא שמעו על המחלה. היא ענתה שהיא היפוכונדרית ומגיל צעיר היא קוראת על מחלות ומחפשת בתוכה סימפטומים. "אגב", אמרה לה המוכרת, "יש רופאים שעוזרים לחולים למות ללא סבל, רק צריך למצוא אותם. אני השגתי מספר טלפון של אחד כזה למקרה הצורך, אבל התחייבתי לא להעביר את המספר הלאה". נאוה שלפה קולב אחד שעליו הייתה תלויה שמלה יפהפייה, גווניה היו לטעמה, החיתוך הא־סימטרי שלה החדיר בה תנועה מעניינת. לא היו לה כוחות למדוד את השמלה, להתפשט ולהתלבש וחוזר חלילה, והמוכרת אמרה: "קחי את השמלה הביתה ותמדדי אותה שם, אין שום בעיה להחליף" – והן החליפו מספרי טלפון. לבסוף אמרה המוכרת: "צלצלי מחר, אולי אוכל לעזור לך, אני צריכה לעשות בירורים". "לעזור לי? באיזה אופן?" "צלצלי, כמה כבר עולה שיחת טלפון?"

כשנאוה התרחקה מהחנות היא הרגישה חולשה, מצאה פינה לשבת בה, והוציאה את קופסת הכדורים הקטנה שלה. כשפתחה את המכסה, הכדורים התנערו ונפלו לכל עבר. היא ירדה על ברכיה והתחילה לאסוף אותם. אנשים שעברו לידה הציעו את עזרתם, אך היא הודתה להם בחיוך וסירבה. מוכר מחנות סמוכה שעמד בדלת שאל אותה מה היא מחפשת והיא אמרה לו במבט רציני: "יהלומים". מאותו רגע הוא לא הפסיק לתצפת עליה. כשהיא התרחקה מהמקום הוא יצא במהירות, מקווה שאולי פספסה איזה יהלום.

כשיצאה מהקניון זיהתה נאוה את הקבצנית הקבועה שמסתובבת שם. היא השתנתה, החליפה את צבע שערהּ לבלונד. היא אמרה לנאוה בגאווה שהספָּר לא לקח ממנה כסף. עוד אמרה שנגמר לה הכסף ושהיא צריכה תרופות. נאוה תחבה שטר לידה של הקבצנית וזו הרעיפה עליה ברכות. "שאלוהים ייתן לך בריאות וכוח, שהמלאכים שלו ישמרו עלייך. איזה מזל את?" שאלה. "אריה", ענתה נאוה. הקבצנית התלהבה ואמרה, "זה אומר שאת מלכה והילדים שלך נסיכים". נאוה רצתה להזמין מונית, אך הקבצנית אמרה, "שלא תעזי, ירשתי לפני שבוע קלנועית, אני אקח אותך הביתה" – וכך מצאה את עצמה נוסעת הביתה בקלנועית. היא הניחה על ברכיה את התיק ואת השמלה שקנתה והתפללה שלא ידרסו אותן.

כשהגיעה הביתה כבר הייתה מכוסה בזיעה קרה. היא התיישבה על כיסא וכדי להירגע מהנסיעה החלה לחתוך ירקות, בישיבה. כמעט את כל מטלות הבית היא עושה בישיבה – ולא רק אותן, גם צחצוח שיניים למשל היא עושה בישיבה. השיניים יוצאות נוצצות כי יש לה סבלנות להתעכב על כל שן ושן.

כשנאוה רעבה היא אוכלת מהר מדי והירקות עפים מהצלחת. חבל שהכלב אדיש אליהם, הוא אוהב רק ממתקים, וכך היא מבלה יותר מדי זמן על הרצפה בחיפוש ירקות ואבֵדות. קופסאות מסטיקים תמיד נפתחות לה בבת אחת וכל התכולה מתפזרת. בעלה מופתע בכל פעם מחדש למצוא אותה מתחת לרהיטים, "מה את עושה שם?" הוא שואל בבהלה, כאילו היא עוברת אירוע מוחי. התייחסותה לרהיטים השתנתה עם בוא המחלה. פעם שולחן היה רהיט לאכול עליו, היום הוא פְּריט ריהוט שמסייע לה להתרומם מהרצפה. והיא רואה כל דבר שמתרחש למטה, שטיח שהוזז ממקומו, סיכת ראש אהובה שנעלמה לה לפני כמה שנים. שינוי זווית הראייה, מסתבר, שולח לה מתנות קטנות.

בערב היא נזכרה במוכרת שהבטיחה לעזור לה לאחר שתערוך כמה בירורים. נאוה נמלאה סקרנות.

בזווית העין קלטה את השקית ובה השמלה החדשה. היא החליטה למדוד אותה. השמלה ישבה עליה יפה אבל נדבקה לעורה, ונאוה הרגישה חנוקה. אחרי כמה דקות של סיבובים מול הראי היא הרגישה על עורה מגע פלסטיק… היא ניסתה להוריד את השמלה אך לא הצליחה להיחלץ ממנה. ניסתה דרך הראש, אך הבד נדבק לפניה, ניסתה לפשוט אותה דרך האגן, אך שמעה קרעים קטנים ונלחצה. היא התיישבה על המיטה וניסתה לקלף אותה בתנוחה אחרת, אך השמלה סירבה לזוז ממנה. לבסוף לקחה זוג מספריים וגזרה אותה דרך הצוואר והבטן לכיוון הרגלים. סוף־סוף נשמה לרווחה. ואז הטלפון צלצל, זו הייתה המוכרת ששאלה אם היא מדדה כבר את השמלה. נאוה סיפרה לה על השתלשלות העניינים והמוכרת נסערה כל כך כאילו מוטל על הרצפה אדם מת ולא חתיכת בד. היא אמרה לנאוה, "כשתוכלי בואי לחנות ותבחרי לך איזה בגד שאת רוצה".

חולשתה לבגדים חדשים גרמה לה להזמין מונית על הבוקר ולדהור לחנות. כשנאוה הגיעה, המוכרת גילתה לה שעשתה את הבירורים הנדרשים: "יש לי אח רופא שעזב את הרפואה הרגילה והיום הוא עוזר רק לחולים עם מחלות מהסוג שלך. הוא עסוק מאוד ולא מטפל בכל אחד, אלא רק בחולים שהוא מזהה בהם יכולת ריפוי". נאוה אמרה שהיא לא מאמינה בטיפולים מהסוג הזה. "חבל, את מרחיקה מעצמך הזדמנויות. בואי נקפוץ אליו עכשיו", הציעה המוכרת, "המרפאה שלו קרובה מאוד, רק תתרשמי ממנו, את לא מתחייבת לכלום".

מרוצה מהחולצה היפהפייה שבחרה לה כתחליף הסכימה לבסוף להפצרות. בדרך אמרה המוכרת לנאוה שחייה עומדים להשתנות. כשהגיעו אליו הוא פתח את הדלת במהירות ואמר שאין לו הרבה זמן כי תכף מגיע מטופל, הם נכנסו פנימה.

הוא היה אדיב מאוד ושאל כמה שאלות על הציפיות של נאוה ועל מצבה. הוא אמר שאין דבר כזה מחלה חשוכת מרפא, יש מחלה שלא מטופלת כמו שצריך. הוא אמר עוד דברים מעניינים שנאוה לא שמעה מאף רופא אחר מאז אובחנה. הרופא הסביר על התוצאה שאליה הוא שואף להגיע, והם קבעו פגישה לעוד שבוע.

לפגישה נאוה הגיעה לבדה, צלצלה בפעמון הדלת כמה פעמים אך לא הייתה תשובה. לפתע נפתחה דלתה של השכנה ממול, והיא אמרה: "את מחפשת את הדוקטור המדומה? אל תבזבזי את זמנך, המשטרה לקחה אותו. מתברר שהוא הונה מאות חולים… אחותו עזרה לו למצוא את הקורבנות, זה היה כמו עסק משפחתי", צחקה וסימנה באוויר מירכאות כפולות.