ונקמה וזיכרון ושירה וקיר / עמיר עקיבא סגל
הַשִּׁירָה הִיא נִקְמַת הָאָדָם בָּעוֹלָם וְאֵין אָמָּנוּת מִבְּלִי כַּעַס רַב. עוֹד חִכּוּךְ הָאָדָם בְּכֹחַ. וְנִדְמֶה כְּאֶל מַדְרֵגוֹת. כִּי זֶה זְמַן הַמַּאֲמָץ הַגָּדוֹל שְׁנוֹת מְשִׁיכָה, דְּחִיפָה, הֲזָזָה. מָה שֶׁקָּפָא מַפְשִׁיר מָה שֶׁנִּתְקַע נָע בְּכוֹחַ. הוֹלֵךְ וּמִתְגַּבֵּר אַךְ נִמְצָא בְּכוֹחַ. הוֹלֵךְ וּמִתְגַּבֵּר וְהִתְנַגְּדוּת. מוּל הַקִּיר שֶׁאֵינֶנּוּ קִיר אֶלָּא קְצֵה הַמְּכוֹנָה הֲנָעָה עַתָּה. אוּלַי מִסְדְּרוֹן אָרֹךְ עוֹד יִפָּתַח וְדֶלֶת בְּסוֹפוֹ, אֵינָהּ נְעוּלָה וְחֶדֶר וּבַחֶדֶר כִּסֵּא וּמִסְדְּרוֹן נוֹסָף וְעַתָּה בְּכוֹחַ. וְעָלַי לְהַעֲנִיק חֶמְלָה. זְמַן מַאֲמָץ גָּדוֹל. הַגּוּף נָע וּמֵנִיעַ. וְאֵין לַחְדֹּל. אַךְ שִׁירָה אֵינֶנָּה מִחוּץ לָעוֹלָם וְהַכּוֹחוֹת הַגְּדוֹלִים אֵינָם וְעוֹלָם אַחֵר אֵינֶנּוּ הָעוֹלָם הַזֶּה מִתְמַשֵּׁךְ וְהַזְּמַן נִפְרָשׂ.
3 תגובות
עפרה בן-עמי
המאבק בין רכות וכוח ניטשים במלוא עוצמתם בשיר-טקסט הזה ומשקף נאמנה גם עבורי רגעים ושעות מאז ה-7/10. ואני יכולה לחשוב על הקשרים נוספים שבהם הוא עשוי להיות רלבנטי.
לאה צבי (דובז'ינסקי)
שיר נהדר, אומנות בזמן שבר ומה היא כוחה, קראתי מספר פעמים ובכל פעם התרגשתי מחדש. תודה
איתן..
שירה החובקת הגיגים מעניינים על חלקם אני חולק , כמו: "השירה היא נקמת האדם בעולם…"