* / יובל גלעד

קַארְל הוֹפֵר

צִיּוּרֶיךָ הוּקְעוּ

כְּאָמָּנוּת מְנֻוֶּנֶת

עַל יְדֵי עַם גֶּרְמָנִי

מֻפְרָע בְּצַיְּתָנוּתוֹ.

אָז הִתְגָּרַשְׁתָּ מִפְּרוּדָתְךָ

מָתִילְד הַיְּהוּדִיָּה

וְהִתְחַתַּנְתָּ עִם אָרִית

כְּדֵי לֹא לִהְיוֹת מְגֹרָשׁ

מִלִּשְׁכַּת הָרַיְךְ

לָאָמָּנוּיוֹת הַיָּפוֹת.

אָמָּנוּת מֵעַל הַכֹּל.

גַּם אַחֲרֵי שֶׁאֵם יְלָדֶיךָ

הָיְתָה לְאֵפֶר בְּאָוּשְׁוִיץ

הִמְשַׁכְתָּ לְצַיֵּר בְּבֶרְלִין

עַד שֶׁהָאָטֶלְיֶה הֻפְצַץ.

מָה כְּבָר יָכוֹל לַעֲשׂוֹת אָמָּן,

הֶהָמוֹן אָדִישׁ לָאָמָּנוּת

כְּמוֹ לִבְנֵי אָדָם,

הַיֹּפִי אֵינוֹ הַטּוֹב,

לְהָרֵי הָאַלְפִּים

צֶבַע כְּחַלְחַל

קַר כְּמוֹ אָמָּן

שָׁקוּעַ בְּאָמָּנוּתוֹ.

7 תגובות

"מה כבר יכול לעשות אמן?"
להביא דברים כהווייתם,
מבעד לשפה ולצבע,
ללכוד פרק או רגע,
שלא ישוב לעולם.

שיר מעולה – כל שורה מפתיעה, נוקבת, מדויקת.
ההאחזות הנואשת באמנות – מעל הכל ועל חשבון הכל
לא נותר לאמן אלא להיות קר כשלגים כדי להמשיך לדבוק ביופי.

ושוב, השיר של יובל גלעד נוקב, ושוב מתכתב למה שקורה בימינו האלה, ומעלה ומנקר את השאלה של הימים שיבואו…

ואוו מטלטל. סדר העדיפות הוא הקובע מי לחיים ומי למוות.

תודה לכותב על החוויה השירית

מסר חזק. אכן האמנות אינה מעל הכל, יפה כשתהא.