* / שירה כהן

יָדַעְתִּי שֶׁאָסוּר לְהִתְחַפֵּשׂ לְמַלְאָךְ
וְחִפַּשְׂתִּי מִישֶׁהוּ שֶׁיַּעֲזֹר לִי
הַגַּל הַכָּבֵד שֶׁמָּתַחְתָּ לָאוֹר צָף וְהִגִּיעַ עַד לַתִּקְרָה.
וְרָדִים וּשְׁאֵרִיּוֹת מֵהַבָּשָׂר הַכָּבוּשׁ
הָיוּ שָׁם מִנֶּשֶׁף הַמַּסֵּכוֹת
(אוּלַי זֶה צִלּוּם שֶׁל טֶבַע דּוֹמֵם
אוּלַי זֶה לֹא זִכָּרוֹן שֶׁשָּׁיַךְ לִי)
אֲבָל אֲנִי הִשְׁתַּעֲמַמְתִּי וְהָיִיתִי שְׂבֵעָה
אָז עָשִׂיתִי נִסּוּי חַד פַּעֲמִי
לַהֲפֹךְ אֶת הַתְּשׁוּקָה שֶׁיֵּשׁ לִי לְיֹפִי
לְרֶגֶשׁ יַצִּיב קוֹנְקְרֶטִי אֶחָד
שֶׁמֻּפְנֶה אֶל גֶּבֶר יָחִיד וְאֶחָד
וְלֹא הִצְלַחְתִּי וְהָיִיתִי מַלְאָךְ

ניקוד: חני צפריר

שיר על ניסיון להפוך את העור כדי לזכות ב"גבר אחד ויחיד".
כשהניסיון להתחפש לא עולה יפה, נשארת לבסוף רק המסכה, שדינה לנשור, לבסוף.
גם אם היא דבוקה היטב לפניו של אדם, הלה נידון לחיים כפולים ושקריים.
בנוסף, עולה השאלה איך להפוך תשוקה ליופי לפני שהיא טורפת הכול.

6 תגובות