רול סמוראי / לורן מילק
הַסְּפֶּיְשֶׁל סָמוּרַאי שֶׁנִּצְרָב
בְּדוּכַן הָאֹכֶל הַיַּפָּנִי
בְּבֵית הָרְפוּאָה
בְּבִקּוּרִי הָאַחֲרוֹן.
כִּסֵּא הַגַּלְגַּלִּים שֶׁלָּךְ נִקְשַׁר
בְּבָּלוֹנֵי הֶלְיוּם צִבְעוֹנִיִּים,
עָשִׂית לִי לַיְק אֲגוּדָל.
רוֹעִי לֹא אָמַר לָךְ שָׁלוֹם,
נִגֵּן לָךְ סֵרֵנָדָה בְּתֻפִּים,
נָתַן לָךְ מַדְבֵּקָה שֶׁל בּוֹבּ סְפוֹג,
קָפַץ מִקִּיר לְקִיר
נָקַע אֶת הַקַּרְסֹל.
חָלַקְנוּ נִיגִירִי, חָרָקִירִי, סָשִׁימִי וְסָאקֶה
בִּסְנִיף גַ'אפָּן גַ'אפָּן.
הִקְפֵּאתִי אֶת מַעֲרֶכֶת הַיְּחָסִים שֶׁלָּנוּ
זֶה מַשֶּׁהוּ שֶׁאֵין בּוֹ עוֹר.
נִפְנַפְתִּי בַּחֲצָאִית גַּרְגִּירֵי אֹרֶז,
אָז עוֹד הֵגַבְתְּ
אָז עוֹד דִּבַּרְתְּ
אָז עוֹד לָגַמְתְּ אִתִּי
מְרַק טוֹם יָאם.
הסיטואציה בשיר מתארת מפגש בין אם היוצאת מבית החולים בכיסא גלגלים לבין בתה, לפני שמצב האם הידרדר עוד. שתיהן יושבות לאכול במסעדה יפנית.
השיר רווי בדפוסי התנהגות ושמות מאכלים יפנים, המעניקים לסיטואציה כבדות, בגלל צליל השפה הנוקשה, אנלוגיה למחלת אמה האכזרית.
"היפניות" הקשוחה המהדהדת באוזן מערבית מלווה את השיר כולו.
יחד עם זאת קיימת גם חגיגיות ואופטימיות דרך בלוני ההליום הצבעוניים הקשורים לעגלת האם ודרך המדבקה של "בוב ספוג" – סדרת ילדים מאויירת.
טובה זהר
4 תגובות
איתן .
אני הנתמך במקל הליכה ולעתים בכסא גלגלים מוצא לנכון להודות למשוררת על החוויה השירית.
רחל בכר
לורן היא משוררת משכמה ומעלה, מטיבה לתאר סיטואציות ולגרום לקורא להיות חלק בחוויה שלה . תודה.
יאיר בן־חור
אני אוהב את הכתיבה של לורן. השיר הזה מדבר על נושא מוכר לי לצערי, והוא מרגש באותנטיות שלו, בַּדִּיוק השירי ובבחירת המילים הקפדנית.
השורה "זֶה מַשֶּׁהוּ שֶׁאֵין בּוֹ עוֹר" הפתיעה אותי, משפט שמעורר אמפתיה ורצון לחבק.
תודה לורן!
רוני גרא
הִקְפֵּאתִי אֶת מַעֲרֶכֶת הַיְּחָסִים שֶׁלָּנוּ
זֶה מַשֶּׁהוּ שֶׁאֵין בּוֹ עוֹר.—————אומר הכל.תוד