סתם / שי לוביאניקר

– תראה את הקבצן הזה. מגעיל. לא עובד ועוצר אנשים ברמזור כדי שייתנו לו כסף. אני שונא את זה. כמו הדתיים האלה. פרזיטים.

– מה אתה רוצה? קצת חמלה! אין לך רחמים? אתה חושב שזה בא לו בקלות להתחנן ככה לכסף ברמזור? מה, הוא נהנה מזה? מסכן!

– עזוב שטויות. אם יש לו כוח לעמוד ברמזור כל בוקר עד אני לא יודע איזה שעה ולקבץ נדבות, אז הוא בטח יכול לעבוד במשהו.

– תראה איזה חרא של בן אדם אתה. הרגע היינו בבנק. עכשיו הוצאנו עשרים וחמש אלף בשביל האוטו המחורבן שאתה קונה לילדה המפונקת שלך שלא עבדה יום אחד בחיים שלה, ויש לך חוצפה להעביר ביקורת על מי שחי במיץ של הזבל של החיים, אחד שצריך להשפיל את עצמו ולקבץ נדבות. אתה, אין לך שום כבוד לחיים. לאנשים. בחיי, איזה בן אדם חרא אתה. תן לו תרומה. תַראה קצת חמלה. תרחם עליו… רגע, מה אתה עושה? מה נתת לו?

– את הכסף. מה נתתי?

– מה זה? איזה טמבל! את כל התיק נתת לו! יש שם עשרים וחמש אלף. מה, אתה דפוק?!

– כן, פתאום ריחמתי עליו.

– תגיד לי, יא דפוק, יא מפגר, זה היה עשרים וחמש אלף שקל.

זה תרומה? תעצור את הרכב ותיקח לו את זה. תראה, הוא בהלם. לא יודע מה נפל עליו. לך, לך תיקח לו את זה בחזרה. איזה טמבל! מה נתת?

– אני יודע? פתאום בא לי. סתם. סתם וזהו. בוא ניסע.