דרום אדום / תמי קויפמן
הַשָּׁמַיִם הִבְטִיחוּ מֶרְחָב בָּטוּחַ ( יַחֲסִית )
קוֹלוֹת רֶקַע הִתְעַרְבְּבוּ עִם שְׁרִיקַת הָרוּחַ,
בֵּין הַצְּלָעוֹת לַלֵּב
נָשַׁמְתִּי.
רַגְלִי כְּמַגְנֵט אֶל הַכַּלָּנִיּוֹת.
שׁוֹאֶפֶת, מִתְעַנֶּגֶת
עַל הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה מִתְרַפֶּקֶת
עַל קְטִיפַת הַכּוֹתֶרֶת לוֹכֶדֶת מְצִיאוּת
וּמִשְׁתַּהָה.
בְּכָל שָׁנָה אֲנִי לֹא טוֹעָה בָּהּ. אֲנִי לֹא טוֹעָה בָּהּ בַּכַּלָּנִית
עַד הַשָּׁנָה.
הַשָּׁנָה אֲנִי נְסוֹגָה
לֹא מַכִּירָה אֶת הַכַּלָּנִית.
אֶנְקַת הַשְּׁבוּיִים כִּפְנֵי הַכַּלָּנִית, מְקוֹמָהּ מְקוֹמָם
בִּמְחִילוֹת הַחַמַאס חֲשֵׁכָה מְסַנְוֶרֶת וְאֵימָה מִזְדַּחֶלֶת לְמָה שֶׁנּוֹתָר.
דֶּלֶת בַּרְזֶל עָבָה מַחְשִׁיכָה עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ מְיַתֶּרֶת חַיִּים.
הַשֶּׁפַע נוֹתָר בַּחוּץ.
עַל קִירוֹת הַבֶּטוֹן הַקֹּר מַקְפִּיא תִּקְוָה
נְקִישׁוֹת עָבָר, הוֹוֶה וְעָתִיד מְמַלְּאוֹת אֶת הַמֶּרְחָב וְהַשְּׁפִיּוּת מִתְכַּוֶּצֶת בַּעֲרוּצֵי הָרֹעַ,
שָׁם נֶחְנָקִים הַחֲטוּפִים מְדַמְּמִים עַצְמָם לַמָּוֶת.
צֶבַע הַדָּם הַטָּרִי עָדִין אָדֹם, הַדָּם הַקָּרוּשׁ מַשְׁחִיר עַד לַפַּעַם הַבָּאָה, הָעֵינַיִם צוֹלְלוֹת לְתוֹךְ עַצְמָן וְהַקִּירוֹת אֲדֻמִּים
מֵאֵימָה, בּוּשָׁה וְזַעַם.
הַשָּׁנָה, אֲנִי נְסוֹגָה.
אֶנְקַת הַשְּׁבוּיִים כִּפְנֵי הַכַּלָּנִית. מְקוֹמָהּ, מְקוֹמִי, מְקוֹמָם.
5 תגובות
לאה צבי (דובז'ינסקי)
תמי יקרה, שיר קשה עצוב ומציאותי, כתוב נפלא, העין לא נשארה יבשה לנוכח הכאב והשיר, תודה
איתן .
תודה למשוררת, הנותנת ביטוי לכאבם של הנמצאים "שָׁם נָחְנָקִים הַחֲטוּפִים, מדַמְּמִִים עַצְמָם לַמָּוֶת".
רוני גרא
השפיות מתכווצת בערוצי הרוע….ואנקת השבויים כפני הכלנית-שיר הנוגע במעטפת הלב
תמי קויפמן
תודה על קריאתכם הרגישה
ברוריה
תודה תמי על היכולת המופלא שלך להביע במילים את הרגשות הכואבים מול המציאות הבלתי ניתפסת מקווה לימים של שלווה והנאה מהטבע המקסים 🙏💜