שירה

ברושים / מירה קדוש

פָּנַי אֶל הַבְּרוֹשִׁים,
מֵאָז בָּאתִי אֶל תּוֹכָם
בִּכְפִיפַת רֹאשׁ קַלָּה,
בִּצְעָדִים קְטַנְטַנִּים
שֶׁל יַלְדָּה בַּת אַרְבַּע
לִטְבֹּל בְּנִיחוֹחַ
רַקְבּוּבִית אֲדָמָה
לְהִמּוֹג בְּעַלְוָה.

כְּמוֹ מִתּוֹךְ מִצְנֶפֶת יְרֻקָּה
נִמְשֶׁכֶת מֵעַל
הֵצַצְתִּי פְּעוּרַת פְּלִיאָה
אֶל מֶרְחַקִּים מַכְחִילִים,
הִתְלַקַּקְתִּי שֶׁקֶט כְּגוּרָהּ
עַל מַצַּע הֶעָלִים.

וְהָיִיתִי שָׁם מְשׁוֹרֶרֶת
טֶרֶם הָיוּ לִי מִלִּים,
מַרְאוֹת נַפְשִׁי
נִשְׁתַּקְּפוּ מְפַזְּזִים
בְּבוּעִיּוֹת הָאוֹר
שֶׁגָּלְשׁוּ מִבַּעַד סְבַךְ,
יָכֹלְתִּי לָגַעַת בָּהֶן
מְצַחְקֶקֶת, לַהֲנִיעָן
בֵּין כַּפּוֹתַי הָרַכּוֹת
כִּבְמַעֲשֶׂה שֶׁל כֶּשֶׁף.

וְהָיוּ לִי הַבְּרוֹשִׁים
מִגְדַּל לְהִסְתַּגֵּר,
לְהִשָּׁמֵר מִטּוֹרְפֵי הָאָדָם
וְהָיוּ לִי הַבְּרוֹשִׁים
שַׁעַר אֶל הָעוֹלָם מִמֶּנּוּ בָּאתִי
טַעְמוֹ יָכֹלְתִּי לִינֹק בֵּינוֹתָם.

פָּנַי אֶל הַבְּרוֹשִׁים,
הֵם נִצָּבִים בַּסַּךְ
שַׁעַר בֵּין הָעוֹלָמוֹת
מִתְלַטְּפִים שָׁמַיִם,
וַאֲנִי פּוֹסַעַת אֲלֵיהֶם
בְּכָל עֵת שֶׁאֶחְפֹּץ,
מְמוֹלֶלֶת, מִתְנַשֶּׁמֶת
יוֹם אֶחָד אֶכָּנֵס דַּרְכָּם
וְלֹא אָשׁוּב.

25 תגובות

השאר תגובה