שני שירים / ענבל אשל־כהנסקי
מתוך ספרה אישה שהיא אַריָה
הוצאת קינמון, 2024
גוף זר
עַל עוֹר הַחֲשׂוּפִית שֶׁלִּי
מְקֻעְקַעַת זָרוּת הַגּוּף
בִּצְרִיבוֹת מֶלַח
בִּלְחִישׁוֹת אֵשׁ.
***
ושוב החיוך הזה
שׁוּב עֲוִיתוֹת מִשְׁתּוֹלְלוֹת בְּגוּפִי
מִלִּים נְשׁוּכוֹת בְּכֶלֶא פִּי,
לְשׁוֹנִי לְכוּדָה. שׁוּב
דַּעְתִּי מִתְבַּלַּעַת לְהַפְלִיא.
וְשׁוּב הַחִיּוּךְ הַזֶּה, הַמְקֻלָּל,
שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא עֲוִית מִתְמַשֶּׁכֶת.
ניקוד: יאיר בן־חור
12 תגובות
זיוה נוי
נפלא
עפרה בן-עמי
קורע לב לדעת שאינך רק מלהטטת במילים ומפעים להכיר ביכולתך לעשות זאת.
עפרה בן-עמי
וברכות על יציאת ספרך החדש!
לאה צבי (דובז'ינסקי)
שירים חזקים תיאורים לא קלים , ענבל כותבת ישר לעומק הלב, ברכות לספר החדש. תודה
רוני גרא
כאב מפעפע בשירים ,על עויתות משתוללות בגוף ועל מלים נשוכות בכלא הפה
בהצלחה ובשעה טובה עם הספר.
דן אלבו
מלים אוהבות בכלא פי.
תמי
העוצמה שלך ענבל, אישה שהיא אריה, מופיעה בשירים, יחד עםתוכנם הקשה והכואב, ברכות לספר
איילת שמעוני
השיר הראשון מכשף, השיר השני כאוב להפליא…
אסתר קאפח
כמעט כמשה שטען "ואנכי כבד פה וכבד לשון"
איתן .
מסכם את קריאתי במילה אחת – נִפְלָא
מיקי
נעתקה נשימתי. כמה כוח את אוצרת במלים גם את הכאב וגם את חוסר היכולת לדבר בלשון נצורה והחיוך שהוא עווית מתמשכת. שירה נפלאה
אורית כרמל רפאלי
מקסים מקסים