תחינה והייקו / ענבל אשל־כהנסקי

אֲנִי מַמְתִּינָה לָךְ בְּתַחְתִּית הַסֶּדֶק,
עַל הַחוֹף הַנָּמוּךְ בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם.
שָׁם בַּלָּאט תָּנוּעִי
וְעַל לְשׁוֹנִי תָּבוֹאִי
בִּדְבַשׁ מָלוּחַ.
אֶהְיֶה שֶׁלָּךְ,
כִּפְלוֹטִית הַמְּסוּרָה,
בַּת לוֹט הַמְּתוּקָה –
לְלֹא אַשְׁמָה. לְלֹא תְּמוּרָה.
וּפְלוֹטִית נָעָה
בַּלָּאט, כְּטִפּוֹת שֶׁל דָּם
בְּסֶדֶק מִדְבָּר.
הֵסַבְתִּי מַבָּט
לְכוּדָה בָּרֶגַע,
בְּלוּלָאָה אֵינְסוֹפִית,
הַלְמוּת מִדְבָּר
מְטַלְטֶלֶת
בִּפְרָאוּת
אֶת כְּלוּב הַגּוּף.
בִּשְׂפָתַי מַשַּׁב מֶלַח,
מַר־אָדֹם.
בִּלְשׁוֹנִי הֵדֵי אֵפֶר,
בְּעֵרוֹת עֲמֹרָה וּסְדוֹם.
נַפְשִׁי נְתוּנָה בְּסַד הַגּוּף –
אִשָּׁה שֶׁהִיא נְצִיב מֶלַח.

ניקוד: יאיר בן־חור

6 תגובות

רוני גרא

יוני 1, 2024 ב10:29 am הגב

מְטַלְטֶלֶת
בִּפְרָאוּת
אֶת כְּלוּב הַגּוּף.
נַפְשִׁי נְתוּנָה בְּסַד הַגּוּף –
אִשָּׁה שֶׁהִיא נְצִיב מֶלַח.
שיר מטלטל ,כואב, המדבר על המוגבלות הקשה,המלים מדברות בעד עצמן

brachelb

יוני 1, 2024 ב12:14 pm הגב

שיר מכמיר לב.
הגוף נתון בסד, אשה שהיא נציב מלח, התנועה היחידה היא של הפלוטית היכולה לקלוט לקרבה את המלח, אולי להמיסו… הגוף רוצה להשתחרר מהכלא והמחיר כבד, הוא "משלם" על חטאי סדום ועמורה. אבות אכלו בוסר? האם מסתתרת האשמה? גם אם כן, אין לשפוט כי מתחתית הסדק עולים רק הרהורים קשים.

מיקי

יוני 1, 2024 ב12:36 pm הגב

נפש נתונה בסד הגוף. כאב גדול ועצב על חטאי דורות מאז סדום ועמורה,
הֵסַבְתִּי מַבָּט
לְכוּדָה בָּרֶגַע,
בְּלוּלָאָה אֵינְסוֹפִית,
סבל כה רב, ואין את ראויה לו
שיר קשה ומטלטל