הדף הלבן / יהודה ויצברג־ניב

הַדַּף הַלָּבָן
שֶׁבּוֹ הֻדְפַּס הַשִּׁיר
נָח פָּתוּחַ כָּרֶגַע לְמַרְגְּלוֹתַי.

אֲנִי מְעַלְעֵל בּוֹ
בִּצְעָדִים זְהִירִים
שׁוֹאֵב סִפּוּק מִיָּדִי מִכָּךְ
שֶׁטְּבִיעוֹת רַגְלַי
נֶחְרָטוֹת בּוֹ.

זוֹ בְּמוּבָן מְסֻיָּם
הַרְגָּשָׁה שֶׁמַּעֲמִיקָה יוֹתֵר מִכֹּל
אֶת הַהֲבָנָה שֶׁזּוֹ
הֶמְשֵׁכִיּוּת דֵּי דּוֹמָה

לְסִימָנֵי הָרְטִיבוּת
שֶׁכֶּלֶב הַשְּׁכֵנִים מוֹתִיר אַחֲרָיו
בְּטִיּוּלוֹ הַיּוֹם־יוֹמִי
עַל הַמִּדְרָכָה.

ניקוד: יאיר בן־חור

7 תגובות

רוני גרא

יוני 8, 2024 ב8:40 am הגב

שיר יפה ומענין, הסיפוק האישי של הכותב הרואה את שירו מודפס על הנייר הלבן, נח למרגלותיו,כהרגשת בעל החיים,הכלב של השכן, המסופק בהשאירו,כעובר אורח סימניו על המדרכה. אהבתי

זיוה נוי

יוני 8, 2024 ב8:50 am הגב

יפה השיר
אך כדאי ללכת מסביב על מנת לא להשאיר עקבות בדף הניר העדין המכיל את שירו.

מיקי

יוני 8, 2024 ב9:46 am הגב

שיר יפה ומיוחד. סימני הכתב כמו סימוני הכלבלב את המדרכות. יהודה יקר, האמירות שלך נלקחות כמו מהיום יום. וקרוב לבית אלא שלמעשה הן קרובות אל עצמך. אתה המרוצה מהמעשה, אתה נותן בנייר סימנים…