געגועים בדו מאז'ור / רונית ליברמנש־ורדי
כל באי הסדרה השנייה של הפילהרמונית גוש ד סדרה 2, שורות שלושים ושמונה עד חמישים וכלום מתים עכשיו.
כל באי הסדרה השנייה מתו או התעפשו והתפוררו לאבק. הוריי האהובים ומן הסתם גם הרסטוראטית בעלת הבל הפה החמוץ שישבה מימיני, הגברת דלילת השיער שישבה לפניי, כלומר בכיסאו של אבי שנותר בבית ובכל זאת הצליחה להסתיר בהניחה את קרקפתה הדלילה על כתף בעלה, בעודם רוקעים בקצב ומטלטלים את ידיהם כה וכה.
כל באי הסדרה השנייה, הקשישים והבינוניים והישישים המופלגים, כולם התפגרו מאז 2010, שנת מותו של אבי, ובהתאמה קריסתה הגרנדיוזית של אימי. כל באי הסדרה השנייה שהשתעלו ללא הרף ורשרשו בעטיפות צלופניות ומחאו כפיים וצרחו בראוו! בראוו! בקרתנות אין קץ, כל באי הסדרה השנייה התפגרו. מתו. עברו מהעולם. כל באי כרמינה בוראנה והתשיעית של בטהובן ומהאלר – כל הנשים ששעטו במורד השורות בואכה תאי השירותים המלאים מדי בהפסקה הקצרה מדי התאיינו. את מקומם תפסו מן הסתם "הרוסים החדשים" בבגדים יום־יומיים מהוהים, שבהפסקות מתגודדים בקצה המזנון ובוצעים סנדוויץ' מנוילן מהבית ותרמוס כי המזנון הפושר הזה מפקיע מחירים. כל באי הסדרה השנייה על פרוותיהם בריח הנפטלין ותכשיטיהם הנוצצים והפארוקות, כולם כולן הלכו.
ואני הלכתי. נטשתי את עיר הולדתי על אולמותיה ובתי התענוגות שלה והקולנוע הראוי היחיד השוכן במרומי הסנטר, ולקחתי את אישי ועקרנו למחוזות כפריים למחצה והילביליז למחצה, ורק הגעגועים המצמיתים, הכוססים לשעותינו היפות, אימא, שלך ושלי באותם אולמות,
רגעי החסד שחלקתי איתך,
רק הם נותרו.
10 תגובות
לאה צבי (דובז'ינסקי)
אני התרגשתי לקרוא, אוהבת את התיאורים שלך החדים, המדוייקים לפעמים עוקצניים, ישנם תיאורים קרי רוח ומנגד החום והאהבה והגעגועים להורים לאימא, כתוב נפלא ! תודה
רונית
לאה יקרה, תודה מקרב :_). באמת. וכן. נמנעת ככל יכולתי מהחצנת כאב כמות שהוא ומגלישה למחוזות הקיטש.
אילנה
כן. תסמין.
״העולם של אתמול״
תמי
קודם כל ההפתעה. התחלתי לקרוא ובשורה הראשונה ואחריה בשניה התעוררה הסקרנות מהכל כך מובן מאליו שקורה ואף פעם לא חשבתי על כך. שאפו. וההמשך , המשך משחזר תמונות מוכרות, מהוהות של נפתלין ובוידם. תודה על הפסקה הנפלאה…אולי חלק מסיפור קצר?
ronitlib
תודה, תמי. סיפור? אולי. בקרוב יראה אור ממואר שכתבתי בכתב העת עמדה.
אילנה
התחברתי מאוד לקטע. קטע יפהפה, עצוב וקורע לב. הרגשתי שהקטע, איפיון, זרק אור, בצער ,לאיין של היום.
רונית
תודה רבה, אילנה. "היש והאין". לגמרי.
איתן.
אסתפק בהבעת תודה על החוויה המרגשת שלי כקורא.
איתי
נהדר. זכרונות כאלה ברורים וחמים וגבוהים. מקווה ומאמין שגם מנחמים..
ronitlib
תודה. איתן ואיתי.