תגובה הולמת / שולמית טאקו־חוצן

א יָרַק עַל ב. ב חַיָּב לְהָגִיב. אֵין לַעֲבֹר בִּשְׁתִיקָה, וָלֹא יְרִיקוֹת וְכַדּוֹמֶה יִהְיוּ מְנַת חֶלְקוֹ מֵהַיּוֹם וָהָלְאָה. זֶה עָלוּל לְהַסְלִים, לְהַשְׁלָכַת חִתּוּלִים צוֹאִים עַל פָּנָיו, מְלֻוִּים בִּקְלָלוֹת, בְּמַכּוֹת, אֵין גְּבוּל לַדִּמְיוֹן הָאֱנוֹשִׁי. לֵךְ דַּע. הוּא חַיָּב לְהָגִיב.

צַד א יִדַּע אֶת צַד ב בְּבַּנְק הַתְּגוּבוֹת שֶׁבְּגֶדֶר הַמֻּתָּר. מֵעֵבֶר לְכָךְ תִּהְיֶה עֲלִיַּת מַדְרֵגָה. זֶה הֻסְכַּם וְהִתְקַבֵּל בִּשְׁתִיקָה עַל יְדֵי שְׁנֵי הַצְּדָדִים.

צַד ב הִשְׁתַּהָה, אֵיזוֹ תְּגוּבָה יִבְחַר, חַיָּב לְהַפְתִּיעַ, אַךְ לְלֹא עֲלִיַּת מַדְרֵגָה. נִמְצְאָה לְבַסּוֹף אֶפְשָׁרוּת מַתְאִימָה.

הַתְּגוּבָה הִתְקַבְּלָה בְּהַפְתָּעָה מְאֻפֶּקֶת וּבַהֲבָנָה חֶלְקִית. צַד א חָשַׁד שֶׁהָיְתָה בְּכָל זֹאת עֲלִיַּת מַדְרֵגָה, אָמְנָם קְטַנָּה, בִּלְתִּי מֻרְגֶּשֶׁת כִּמְעַט, אַךְ לְהַעֲלִים עַיִן אָסוּר. אֲנַחְנוּ לֹא בַּשְּׁכוּנָה הַמַּתְאִימָה. עַיִן תַּחַת עַיִן, אֲבָל הָעֵינַיִם גַּם הֵן אֵינָן שָׁווֹת. עַיִן שְׂמֹאל, עַיִן יָמִין, מִי נֶחְשֶׁבֶת יוֹתֵר.

צַד א הֶחְלִיט לְהָגִיב, הוּא לֹא יְשְׁתֹּק. יֵשׁ חֹק לֹא כָּתוּב, אַךְ חָשׁוּב לְהִשָּׂרְדוּת.

צַד ב מִצִּדּוֹ רָמַז עַל מַטָּרוֹת נְאוֹתוֹת בְּמִסְגֶּרֶת הַהֶסְכֵּמִים הַבִּלְתִּי כְּתוּבִים.

צַד א בָּחַר סוֹף־סוֹף וְהֵגִיב.

הָעִתּוּי לֹא הָיָה הוֹגֵן, בִּשְׁעוֹת הָעֶרֶב, כְּשֶׁהַכֹּל מְבַקְּשִׁים מְנוּחָה, אֵיזוֹ מִין שָׁעָה לֹא מֻצְלׇחׇה, וְשׁוּב תְּגוּבָה, וְשׁוּב לֹא הוֹלֶמֶת, וְחוֹזֵר חֲלִילָה בְּסִימְפוֹנְיָה בִּלְתִּי נִגְמֶרֶת, וְכָךְ לְלֹא סוֹף.

עַד שֶׁהִגִּיעַ הַסּוֹף גַּם לְצַד א גַּם לְצַד ב, וְנִגְמַר וְנֶחְתַּם וְשֶׁקֶט־שֶׁקֶט. תַּם.