צריבה / אלון אלטרס
צריבה / אלון אלטרס
צְלִילוּת הַמַּיִם הָאֵלֶּה
עוֹלָה מִמַּעֲמַקִּים
וְאֵינָהּ קוֹרֵאת לָךְ
מִשּׁוּם שֶׁאַתְּ רַק
מִשְׁתַּעֲשַׁעַת בַּמַּיִם הַקְּרִירִים
הַהוֹמִים דָּגִים חֲמַקְמַקִּים.
אֵין בָּךְ פַּחַד,
וַהֲרֵי תַּחְתַּיִךְ
תְּהוֹם פְּעוּרָה,
וַאֲנִי מַבִּיט בָּךְ
שׂוֹחָה לָרִאשׁוֹנָה,
בַּיָּם שֶׁל סְפָּרְטָה,
וּמַרְאֵה גּוּפֵךְ הַקַּל,
שֶׁהַגַּלִּים מְטַלְטְלִים
וּלְעִתִּים מְעַרְסְלִים,
הַלְוַאי שֶׁיִּצָּרֵב בְּזִכְרוֹנִי
כִּנְגִיעַת עוֹפֶרֶת כְּבֵדָה,
כִּצְרִיבַת פְּלָדָה.
ניקוד: חני צפריר
השיר נכתב באי היווני קפלוניה והחוף עליו מדובר נמצא בכפר הקטן ספרטיה. מה שהצית את הרצון לכתוב את "צריבה" היתה העובדה שבאיים היווניים, שלא אחת נמצאים בלב ים, המים צלולים ועמוקים כבר מטרים אחדים מהחוף.
הילדה בשיר שוחה מעל התהומות האלה בלי לחוש כל סכנה. השלווה הזאת היא שלווה מדומה שהרי הסכנה לחיים צעירים אורבת במים וגם ביבשה.
יש משהו מטפורי בתמונה הזאת, מטפורה שנוגעת במצב האנושי הבסיסי. דווקא אותה, את השלווה שמקרינה הילדה המשתעשעת במי ספרטיה, רציתי לצרוב בזיכרוני ושיר, מנסיוני, הוא לוכד זכרונות מצוין.
אלון אלטרס
7 תגובות
טובה אסנת זלוטוגורסקי
מאוד אוהבת את השיר, ובמיחוד את הניגוד הדראמטי בין המים העמוקים, התהום הפעורה, המקיימת ומאפשרת בעצם היותה כזאת, את צלילותם של המים והמראה המטעה-שלו קריר שלהם , וכן את הניגוד הנוסף שבין גופה הקליל של הילדה השוחה, לבין העופרת הכבדה בסיום. השיר נראה לי כך כאוצר משל קיומי על האדם ועל שבריריותו ככלל, מול עולם וסכנותיו-איומיו.
תודה רבה ומועדים לשמחה!
דרור גרין
זה אכן ביטוי נהדר לדיכוטומיה של טבע האדם, ולפער בין חרדת-המוות הגדולה והטבעית לבין ההתמכרות שלנו לתחושה של מקום בטוח.
אוולין כץ
יופי של שיר. תהום פעורה כלוע מאיימת לבלוע את גופה הקל של ילדה ששוחה פעם ראשונה בים של ספרטה. ברצוני לציין שבתקופה העתיקה ספרטה הייתה ידועה כמדינה עם תרבות מאורגנת ומפותחת מאד אך לוחמנית, אכזרית וחסרת חמלה הן ללוחמיה והן לאויב. הצבא של ספרטה היה החזק ביותר בעולם. אהבתי את השלוש שורות האחרונות עם הדו משמעות שיש בהן לפי דעתי: לרשום בלוחות עופרת כפי שמשתמשים לדפוס, לצרוב בפלדה מלובנת על הזיכרון את הרגע, ובכך אולי להזהיר את השוחה מן הגלים המטלטלים בתהומות. הזיכרון ייצרב גם אצל הצופה המתבונן (המשורר) כמה מילים לענת ולרונית. אני מתלהבת מן השירים שמפרסמים ב"ליריקה" ומעריכה מאד את עשייתכן בפרסום השירה. גמר חתימה טובה וחג סוכות שמח לכן ולאלון אלטרס.
שרגא
ציורי ויפה. מזכיר לי את הימים בהם לימדתי את ילדיי לשחות. הם נהנו מכל רגע, ואילו אני לא כל כך….
זאב פלדינגר
שיר יפה. אהבתי את הדימויים.
תמרה אור סלילת
השיר מצייר לי ציור יפיפה. אהבתי את הדימויים.
טובי לין
תקציר מנהלים: אוהבת מאוד את השירה הזו.
למיטיבי חפר:
קראתי גם שירים קןדמים, ובכולם טביעת האצבע היחודית של המשורר. הדובר כל כך אנושי. שירה מובחנת, משרואים את האדם שבמילים אלה. הכינות והדיוק בשפה מבטיחים חווית קריאה מיוחדת, מפגש של ממש. הבטחה שמתקיימת מחדש. אני מחפשת את המקום להוסיף את המילים צלם אנוש אבל לא מוצאת מקום אחד בלבד לשם כך. כי זה נברא מחדש בכל הטקסטים ובכל קריאה חוזרת.