בימים כתיקונם / לאה הרפז
בימים כתיקונם / לאה הרפז
בְּיָמִים כְּתִקּוּנָם
הַלֵּב שֶׁלִּי אָמוּן עַל דִּלּוּגִי:
גְּדִי פֶּתִי שׁוֹבָב
מַצִּיב רַגְלָיו
עַל קַרְקַע לֹא יַצִּיבָה
פּוֹעֶה בְּצִחְקוּקִים
וּפִי מֵפִיק מַרְגָּלִיּוֹת אַרְגְּמָנִיּוֹת.
אֲבָל עַכְשָׁו הַלֵּב מְתַרְגֵּל
רִיצָה לְמֶרְחַקִּים אֲרֻכִּים
לְמַלֵּט עַצְמוֹ מִמָּוֶת וַדָּאִי
הַמְּשֻׁלָּח בִּמְהִירוּת לֹא הֶגְיוֹנִית
לְלֵב שֶׁכְּבָר הֶחְכִּים.
ניקוד: חני צפריר
ההקבלה בין ה"ימים כתיקונם" לבין "עכשיו", מהווה גם ניגוד בין הנעורים להתבגרות, בואכה הזקנה. אם בימי הנעורים הלב נמרץ כמו גדי שובב, ובה בעת הוא פתי, 'פגום' משום שעדיין לא רכש חכמה, הרי שבמהלך ההתבגרות בואכה הזקנה, הפגם כבר אינו רוחני אלא פיזי.
9 תגובות
דוד אדלר
שיר יפה
לאה הרפז
התגובה הקודמת יצאה משום מה בג'יבריש אז אני חוזרת עליה.
ענת יקרה תודה לפרשנות הנכונה שלך לשיר החדש שלי. תודה וחג שמח
טל. מ
שיר נוגע, אוהבת את הדימויים
עודד ניב (נימקובסקי)
אהבתי את דימויי הגדי המקפץ והלב הרץ למרחקים ארוכים.
זאב פלדינגר
ראיתי בשיר נחמה. כשהמשוררת מדברת על "עכשיו", היא כנראה מדברת על הזמן שבו נכתב השיר. כלומר, אולי עכשיו הלב ממלט עצמו ממוות, אך בימים כתיקונם הוא לא ככה. ואם מודעים לזה, ומבינים שהמצב שהלב נמצא בו כרגע הוא רק זמני- אז הלב החכים, ויש בזה נחמה.
לאה הרפז
ששמחה עם כל התגובות אבל הכי קרוב התקרב זאב, אכן כן\ הלב כבר החכים. תודה לך
רחל בכר
הזדהיתי עם כל מילה.
לא אחת מרגישה בדיוק כך והיטבת לתאר את התחושה כמו נדנדה מטלטלת .
ולפעמים הדילוגים הם בלב עצמו כמו אינו בטוח אם מצוי הוא ב"עכשיו" או מחיש צעדיו אל הבלתי נודע.
חג שמח ומלא גדיים פתיים .
איתן קלינסקי
שיר שדיבר אלי. תודה לך , לאה.
לאה הרפז
רחל בכר, תודה לך על ההזדהות שלך וזה בא מתוך קריאה כל כך נכונה את השיר שלי. תודה ענקית לך. שימחת אותי כל כך