שירה

מְשֻׁבֶּשֶׁת / עפרה בן־עמי

אוקטובר 21, 2014 /

מְשֻׁבֶּשֶׁת / עפרה בן־עמי

בְּאִבְחַת רֶגַע הִשְׁתַּבַּשְׁתִּי.
הָיִיתִי אֶבֶן מֻשְׁלֶכֶת לְזֶרֶם גָּדוֹל  
מִתְהַפֶּכֶת בְּשֶׁצֶף זִכְרוֹנוֹת מִתְעוֹרְרִים,
עַד שֶׁפָּחֲתוּ תְּנוּעוֹתַי וְצָלַלְתִּי לַקַּרְקָעִית.
בְּגֻמָּתִי הַלַּחָה
יֵשׁ וְעוֹדֶנִּי נִדְקֶרֶת בַּמַּגָּע עִם הַצָּלוּל הַמְסַנְוֵר,
אַךְ גַּם הִצְמַחְתִּי זִיזִים 
שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי עַל קִיּוּמָם בִּי. 
בְּהִתְחַזֵּק הַזֶּרֶם
מְשַׂרְטְטִים הַזִּיזִים אֶת בַּקָּשׁוֹתַי
הַצָּפוֹת עַל פְּנֵי הַמַּיִם בְּקַוִּים מְקֻטָּעִים 
מִצְטַמְרְרִים וּנְמוֹגִים.  
בִּשְׁאַר הַזְּמַן הַשָּׁט עַל פְּנֵי הָאֶבֶן שֶׁלִּי
מוֹרִיקִים זִיזַי בַּקֶּצֶף הַלָּבָן.

ניקוד: יאיר בן-חור

הזיכרונות המתעוררים בקרב הדוברת, הנזכרת, משבשים עליה את דעתה. היא הופכת לאבן קטנה, המסתחררת בזרם הזיכרונות. ובשעה שהזרם מתחזק, מתגלים באבן זיזים הפורחים בתוך השצף, המגנים עליה מפני הזרם החזק.
השיר מפליא לתאר מצב נפשי סוער בעקבות זיכרונות קשים מן העבר. אולם חרף סערת הנפש, הדוברת מצליחה שלא לגלוש לטירוף הדעת.

10 תגובות

השאר תגובה