כאב / חגית מנדרובסקי
כאב / חגית מנדרובסקי
'אִמָּא אוֹר!' קָרָאתִי אֵלַיִךְ
מֵאֵימַת חֶשְׁכָתִי.
וְאַתְּ הוֹבַלְתְּ אוֹתִי
מִתּוֹךְ שְׁנָתֵךְ כְּדֵי שֶׁאֶתְרוֹקֵן.
שָׁנִים רַבּוֹת לֹא חָלְפוּ
וּכְבָר הוֹבַלְתִּי אֲנִי אוֹתָךְ
לְדַמֵּם כְּחַיָּה שְׁחוּטָה. נִתֶּזֶת.
כָּל עוֹרְקַיִךְ שְׁלֵמִים,
אֲבָל נַפְשֵׁךְ שְׁסוּעָה.
בִּקַּשְׁתְּ שֶׁאֶקַּח מִמֵּךְ אֶת הַכְּאֵב
אָז לָקַחְתִּי,
וְאַתְּ הִמְשַׁכְתְּ לְהִתְיַסֵּר.
כָּעֵת אֵינֵךְ שָׁנִים כֹּה רַבּוֹת
וְהוּא עֲדַיִן בְּתוֹכִי-
חוֹרֵט עַל עַצְמוֹתַי,
חוֹרֵק בְּתוֹכִי כְּכִסֵּא נַדְנֵדָה
נְטוּל נֶחָמָה.
ניקוד: חני צפריר
אימהות ובנות. כה הרבה נכתב על הקשר הטעון הזה. לעיתים, תהליכי ההיקשרות וההיפרדות מלווים בכאב עז, הלובש צורות שונות במהלך החיים. חילופי התפקידים בשיר בין האם לבתה, הם הציר המרכזי ודומה כי ההיפרדות בלתי אפשרית.
16 תגובות
יעל הלוי
כל כך קשה ובכל זאת מצא מקומו ביפיו של השיר..
לאה הרפז
יש בשיר הזה היפוך תפקידים, האם מוליכה את הילדה לשירותים ואילו הבת לוקחת מהאם את הכאב ושנים רבות נוצרת אותו. שיר יפה
שמעון אביאור
פרידות לעתים מותירות רושם עז, בוודאי פרידה מהורה. השיר עורר בי זכרונות. על כך תודה
גיא פרל
שיר חזק. כמה קשה לפעמים לאם ובת להפרד זו מזו
לאה
שיר מאוד יפה, רגיש וכואב, אני מאמינה שכל בת תזדהה עם הכאב ההופך אותנו מבנות למטפלות ,בגידת הגוף וכאב האובדן
חגית מנדרובסקי
עם כול הכבוד, ויש הרבה! לשיר שלי שהתפרסם היום באתר 'ליריקה', אני מרגישה שאין מלה כתובה שיכולה לתאר עבורי את האופן בו כאב הפך לי לרועץ וגם לידיד-נפש. שילוב מיוחד ומקורי בתוכי של רגישות מאוד גבוהה, קושי מילדות של ויסות רגשי, והזדהות, כמעט טוטאלית, לעתים, עם אמי ז"ל ועם גופה ונפשה שלה. אמי התמסרה לי בגופה, בנפשה, וגם ברוחה. כשהייתי זקוקה, היא תמיד הייתה שם, בדרכה. אבל לא תמיד יכלה וידעה להיות שם בשבילי, בדרכי- בדרך בה אני באמת נזקקתי לה ורציתי אותה. ישר חונקות דמעות את הגרון, ומופיע הכאב, אבל הנה- הפעם הוא ידיד. הוא מניח יד ומחייך, ומרגיע. ואולי היום זו אמי, שברמת הנשמה מחייכת, מפויסת, מניחה עלי יד ומרגיעה אותי. ואולי זו אני?… יחסי אמא-בת הם תמיד יחסים מופלאים ומורכבים. בעיקר כשיש מורכבות נפשית לשתי הנשים, האם והבת, ובעיקר כשמופיעה מחלה קשה, אימתנית, שמעיבה על הכול ולא באמת מאפשרת קשר.אמיתי. בשיר שלי ניסיתי להביע את המורכבות הזו, ואת האובדן המר נטול הנחמה. אבל ביני לביני, במרחב האישי שלי, יש הרבה נחמה. הרבה קסם. הרבה יופי. כי אמא שלי תמיד לצדי. היא עוברת דברים מדהימים ברמת הנשמה. היא סבתא מופלאה שלוחשת לי באוזן מתכונים נהדרים שמשמחים את נכדיה, היא שם כשאני מייחלת לליטוף של אם ולמגע רך וחומל. היא-אני. ואני-היא. ועם זאת, סוף סוף אנחנו נפרדות. ויחד עם זאת, לא ניפרד לעולם… וזוהי בעיניי האמת כולה(לפחות לרגע זה). שבת של שלווה
לילך גליל
חגית, קראתי שוב. שיר כל כך כואב, כשמו כן הוא. כל כך רב משמעי ("הובלת אותי כדי שאתרוקן") ולמעשה מספר סיפור, מאז הילדה היא זו שנלקחת על ידי האם, ועד לזמן שבו היא זו שמלווה את אימא במחלתה, אל מותה. הכאב שהאם מבקשת שהבת תיקח ממנה ("אז לקחתי", מיד, ללא היסוס!) הוא כאב פיזי שהופך לכאב נפשי עמוק. והאור שמבקשת הבת להדליק בחייה מאימת חשכתה בתחילת השיר, נותר כבוי, כך נדמה, עם כיסא הנדנדה הריק, החורק, שאיננו מנחם. השיר קשה ומטלטל, ואני שמחה שכתבת את הדברים שכתבת לידו, שנגעו והאירו.
תמרה אור סלילת
חגית, תודה על השיתוף. זה ודאי לא קל. אבל דווקא רגעי הכאב האלה, האיומים והנפלאים מנשוא, הם המחברים אותנו לרקמה אנושית אחת…
חגית
תודה רבה!!! לכולם/ן!
דפנה ארגמן
חגית, קראתי והתרגשתי. עדיין מתרגשת. הבאת אותי לחשוב על יחסי עם שתי אמהותי, על יחסי עם בתי, על הרצון שלי לגדול, לצמוח, להיות טובה יותר. השיר שלך מניע. אני שמחה שמצאת בכאב תנועה שמובילה למילים שמובילות אחרות ואחרים.
לילך תבור
חגית תודה שהבאת את השיר הוא נוגע ומרגש , כמו הקשרים המיוחדים שבין אימהות לבנות , גם כאשר הם ברמות שונות ובצורותשונים הם נחרטים ומשפיעים עלינו עד יומינו האחרון.
אורנה ריבלין
השיר מדבר בעד עצמו . מבחינתי, גם השתיקה . תודה רבה על ההזדמנות לקרוא ולהשתתף .
מיכאלה
אחותי היקרה מאוד , לקום בבוקר ולקרוא את שירך שמבטא בעוצמה את החוויה המטלטלת שעברנו לפני 21 שנים מאמנו היקרה יחד עם הנחמה שאנו זוכות לחיות ולהעביר הלאה את האנרגיות המדהימות שהיו באמנו כל אחת עם משפחתה והאנשים סביבה כשרוחה ואישיותה הקורנת מלוות אותנו באהבה אינסופית גם אחרי שנים שגופה לא איתנו … כאילו שומעת עכשיו את קולה שנותן כוח להתחיל בתקווה ואמונה יום חדש 🙂 "מודה אני לפניך אל חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך "….תודה חגית 🙂 חיבוק גדול ואוהב מאוד !!!
חגית
תודה מיכאלה, אחותי היקרה. חיבוק גדול!
רחל בכר
רק אחרי ההתרוקנות אפשר להתמלא מחדש ובמקרה של השיר הזה, מתמלאת המשוררת בכאב וייסוריה של האם ואין נחמה.
עצוב.
חגית
רחל יקרה. תודה. הדוברת בשיר מתמלאת בכאב ואין נחמה. למשוררת יש הרבה נחמה 🙂 אהבה, שמחה, עונג, צחוק, הנאה, קלילות, חופש, מעוף, וחדווה. מברכת אותך על האמפטיה המופלאה שלך. חיבוק!