שירה

ללא שם / תמי קויפמן

ללא שם / תמי קויפמן

תָּמִיד יֶשְׁנָהּ הָאֶפְשָׁרוּת שֶׁבָּהּ
תַּעֲבֹר הַשְּׁפִיּוּת שֶׁלִּי אֶת
הַגְּבוּל
תֵּצֵא מִדַּעְתָּהּ
תִּתְעַרְבֵּב אִתִּי
וְנִהְיָה כְּמוּסָה

אֲנִי שׁוֹקֶלֶת אֶת הָאֶפְשָׁרוּת
בְּאֶמְצָעִים מֻגְבָּלִים
וְנָעָה בֵּין שְׁפִיּוּת
לְאִי
נַחַת רוֹעֶשֶׁת

ניקוד: חני צפריר

שיר ויזואלי שמנכיח את "אי הנחת הרועשת" באמצעות דימוי מבריק של שפיות, שעולה על גדותיה, עד שהיורה הרותחת גולשת ומתערבבת בהוציאה את הדוברת מדעתה. ה"כמוסה" עשויה לרפרר גם לכמוסות, שניתנות ביד רחבה למי שדעתם מעזה לחצות את גבולותיה המתוחמים היטב של ה"דעת" השפויה.

8 תגובות

  • עפרה בן-עמי

    שיר מעולה בעיני. אהבתי מאוד את ההפרדה בין השפיות לדוברת בבית הראשון והמעבר לחיבור רועש ביניהן בבית השני.

  • חיים ניצני

    היכן נמצא מחוז השפיות?
    מיהו הזוי?
    מפי עירית לינור:
    "נגיד, למשל, שהייתי רוצה לחזור ולהיות שמאלנית-קלאסית, כמו שהייתי פעם.
    לא הייתי יכולה, כי השמאל הגביה את הרף והעלה את דמי הכניסה.
    פעם, כדי להיות שמאלני, היה מספיק להיות בעד החזרת שטחים, בתוספת ארומה סוציאליסטית.
    היום צריך להבין את החמאס, לעשות מנוי על "הארץ", להודיע שמגדר זה לא משהו שנולדים איתו, אלא משהו שבוחרים, שאימא זה אופציונלי, אבא זה רק מוסכמה חברתית מיושנת,
    להאמין שהמדינה קמה בעיקר כדי לקלוט סודנים, לתמוך בחרם בינלאומי על ישראל,
    לדרוש מהמדינה לחלק דירות במתנה לכל אזרח.
    ואם כל זה לא מספיק: להיות טבעוני.
    עירית לינור היטיבה לתאר את השפיות התל-אביבית האולטימטיבית. אלה מובילי התרבות המרבים להדביק תווית "הזוי" "לא שפוי" לכל מי שלא בדיוק כזה. הם , כמובן "המחנה השפוי". ואם אתה "הזוי" לא צריך לדבר אתך, לא צריך להקשיב לך, ובודאי שאין לתת לך במה לשטוח את משנתך.
    עדיף למעט בשימוש במילים "שפוי – שפיות". גם בחיי יום יום וגם בשירה.
    בשפה הרוסית אין מילה עבור "שפוי – שפיות" "sane – sanity". ועל כך צריך לתת קרדיט לשפה. אף שבחיי יום יום אני משתמש בעובדה זו כדי לנגח רוסים.

  • אוולין כץ

    גבולות השפיות, היכן הן? הקולות הנשמעים בעולם חצו מזמן את הגבולות. כמוסה לא תשיב אותה אל מרחבי השפיות. שיר כתוב בצורה מאד מעניינת. אהבתי בעיקר את הבית השני. אכן " בְּאֶמְצָעִים מֻגְבָּלִים" .

השאר תגובה