חֹם גּוּפִי נִכָּר בְּרֶגֶל כֶּלֶב מְטֹרָף / תות הרמס סאטורי
חֹם גּוּפִי נִכָּר בְּרֶגֶל כֶּלֶב מְטֹרָף / תות הרמס סאטורי
לָשׁוֹן שֶׁל כֶּלֶב
פּוֹגֶשֶׁת
סֻלְיַת נַעַל
שֶׁלִּי.
אַף שֶׁל כֶּלֶב מֵרִיחַ
חֲלַל רֵיחַ
בְּמָקוֹם שֶׁהָיְתָה
נַעַל.
לָשׁוֹן שֶׁל כֶּלֶב
מְגָרֶדֶת אַהֲבָה
מִבֵּין קִפְלֵי גִּ'ינְס נוֹפֵל
עַל נַעַל.
אַף שֶׁל כֶּלֶב
מֵרִיחַ חֹם
גּוּפִי
ניקוד: חני צפריר
שיר על אודות אהבה שאינה תלויה בדבר ועל ההבדל בין בני האדם המלהגים, לכלבים. כלב מרחרח בזרבוביתו, מלקק (סוליה, רגל או פנים), "מגרד אהבה" ומעניק אותה. ובני האדם? חורצי לשון מתעתעים, נוטשי כלבים סדרתיים, שעל מעלליהם המיותרים נגזר עלינו לקרוא מעל דפי העיתונים.
6 תגובות
הדר אברהם
יפה מאוד, תות הרמס מתגלה כמשורר מעניין ורגיש
דוד אדלר
אהבתי את סוף השיר החד והקצת מפתיע. להריח חום, להריח אהבה.
תמרה אור סלילת
לא הבנתי למה הכלב מטורף.
ענת קוריאל
לתמרה,
אתמול שאלתי את רונית את השאלה הזו והבוקר הבזיק לי: אולי מטורף מאהבה?
ליאור כוריאל
בדרך כלל מתקיים איזון בין האוהבים המגיעים לטווח הלשון. בפרשנות שלך, ענת, אהבתי את הצעתך להפרת איזון בוטה.
זיוה גל
יוצא מן הכלל.